איטן מרצעני פורח באביב ובקיץ. הוא גדל בבתות ובין סלעים ברוב אזורי הארץ, למעט דרום הנגב והערבה, אך אינו נפוץ. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים התיכון, אירופה, צפון-אפריקה, ואסיה ומשם התפשט גם לאוסטרליה.
שם הסוג, Phleum, הוא שם יווני עתיק לצמח ביצה ומשמעו המילולית: "שופע". הוא הושאל לסוג איטן ע"י הטקסונום לינאוס (Carolus Linnaeus, 1707-1778) שתיארו בשנת 1753. איטן מרצעני תואר בשנת 1899 על-ידי צמד הבוטנאים הגרמניים אשרסון (Paul Friedrich August Ascherson, 1834-1913) וגרבנר (Carl Otto Robert Peter Paul Graebner, 1871-1933). למעשה, תואר המין לראשונה כ-100 שנה מוקדם יותר, בשנת 1798, ע"י חוקר הטבע האיטלקי סאבי (Gaetano Savi), ששייכו לסוג חפורית (Phalaris subulata). באנגלית קרוי הצמח Italian timothy, משום שסאבי אספו לראשונה באזור פיזה שבאיטליה. השם Timothy ניתן לסוג איטן ככל הנראה על שם Timothy Hanson, חוואי אמריקני בן המאה ה-18 שהפיצו בדרום ארה"ב כעשב מספוא לבקר. שם המין המדעי, subulatum, מלטינית - "מרצעני", כשמו העברי, מתאר את צורת התפרחת.
השימוש בשם התלמודי איטן (ראה משמאל – "הצמח במקורות") לסוג המוכר לנו כיום בשם זה נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930), שם הוצע לסוג במקביל גם השם "זנב החתול". המין "אִיטָן מַרְצְעָנִי" הובא לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג איטן 17 מינים, 3 מהם נאספו בישראל.
כתב: דרור מלמד