גיאופיט טיפוסי למשפחת הלופיים. פורח בסתיו ללא עלים. הפקעת חד-שנתית, פחוסה, מלבינה מגבישים של תחמוצת הסידן, רדודה למדי (אינה שקועה עמוק בקרקע). העלים ארוכים וצרים (כפי שאכן מצהיר גם שם המין), דמויי אזמל, בשרניים מעט כעלי לוף, אך בשונה מעלי הלוף בסיסם הולך וצר, ללא אוזניות כעין חץ. הם מופיעים בחורף אחרי רדת הגשמים הראשונים, בעוד התפרחות צצות כבר בספטמבר, לעתים אף לפני הגשם הראשון.
התפרחת אף היא אופיינית ללופיים: עיקרה מִתְחָל (עלה) גדול אחד, הנראה כעלה-כותרת יחיד. הוא מוארך, קעור לרוחבו כעין צינור חצוי לאורכו, פרוש בחלקו העליון וסגור ככד בחלקו התחתון. מרקמו קטיפתי מבפנים, צבע צדו הפנימי ארגמני כהה, כמעט שחור; בחוץ צבעו סגול עד ירוק. בתוך המתחל במרכזו מתנוסס מקל עגול עבה הנקרא שִׁזְרָה. פני השזרה גם הם קטיפתיים וגונם כהה, ארגמני עד שחור. חלקה התחתון של השזרה, העטוף בכד של המתחל, נושא את הפרחים. אלה מוסתרים מעין, קטנים, חסרי כותרת לחלוטין. הפרחים ערוכים ב-3 מקטעים סביב השזרה: למטה פרחים נקביים; באמצע פרחים עקרים, מנוונים; למעלה פרחים זכריים. חלקו התחתון של הכד שבתחתית המתחל – טמון בקרקע.
ההאבקה מסובכת: היא נעשית על-ידי חרקים המתפתים על-ידי ריח להיכנס לכד של תחתית המתחל, ושם הם נלכדים ללא יכולת לצאת למשך כיממה. שעתיים אחרי חצות הלילה מתחילה התפרחת להדיף ריח של צואת סוסים, ונמשכות אליה חיפושיות קטנות, בעיקר ממשפחת קצרחפיות. הפצת הריח מוגברת בזכות מנגנון חימום אקטיבי: השזרה מתחממת בשעות הבוקר וחומה מגיע כדי 5 מעלות יותר מחום הסביבה. למחרת משחרר הפרח את החרקים, ובצאתם הם מתכסים באבקת הפרחים הזכריים. מעניין שהם אצים משם ישר אל תוך תפרחת נוספת של אותו מין (ומאביקים שם את הפרחים הנקביים). האם לא למדו לקח והם מתפתים שוב, או שמא הם דווקא נהנו מן השהות ב"כלא" האחילוף? ואולי הם אף מרוויחים מזה משהו? כל מין של אחילוף מדיף ריח אחר, ומושך מאביקים אחרים.
הפירות מבשילים באביב. הם ענבות כדוריות בקוטר 2 ס"מ, ערוכות בצפיפות על גבעול, אדומות–סגולות בהבשילן. בכל פרי זרע יחיד, שקליפתו חומה ומרושתת.
המין שכיח בארץ בעיקר במישור החוף באדמות חול וכורכר, נדיר יותר ביתר האזורים. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות מזרח הים התיכון.
העלים והשורשים של הלופיים מכילים רעל חריף. אחרי השמדת הרעל (בקלייה או בישול יסודיים מאוד) הם אכילים.
בסוג 21 מינים הגדלים באירופה ובארצות הים התיכון. בארץ 5 מינים.
כתב מייק לבנה