בן-שיח נמוך ורחב, מעוצה וסבוך, גובהו 20–55 ס"מ. נקרא בעבר גם בעברית בשמו המדעי מוריקנדיה. שונה למוריקה בזכות היותו בולט בגונו הירוק בסביבה הצחיחה, וכמובן לפי הדמיון בצלצול לשם המדעי.
העלה יושב, אליפסי, מכחיל ומבריק, בשרני במקצת. פורח זמן רב, מדצמבר עד אפריל, עתים אף יותר. הפרח מצליב אופייני, גדול ומרשים: אורך צינור הכותרת 1 ס"מ, קוטר האוגן 1.5 ס"מ ויותר. עלה הכותרת ורוד, מצוייר בעורקים מסתעפים בגוון כהה יותר. הפרח מפריש צוף רב משני צופנים חיצוניים בבסיס הגביע. הוא מפרנס דבורים ארוכות-חדק, כי הצוף מצטבר במאגר מוגן בתחתית הגביע הארוך, ורק מי שיש לו חדק ארוך (וכושר מתאים להאביק את הפרח) מסוגל ליהנות מהצוף. הפרי יבש, מוארך, דמוי-גבעול, ממוקצע–ריבועי. אכיל, עלים וגבעולים צעירים, טעמם חרדלי חריף. משמש גם לתיבול חלב ומוצרי-חלב.
גדל בואדיות עם קרקע חצצית. שכיח בצפון הנגב, נפוץ גם באזורים שסביבו. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות צפון אפריקה ודרום-מערב אסיה. בסוג 8 מינים, 2 בארץ.
משמש ברפואה העממית הארצישראלית לטיפול במגוון חוליים. דבק המופק משורשים מבושלים של מוריקה נמרח על הגב להקלה על כאבי-גב. שתיית חליטת עלים משמשת להורדת חום, גם נגד שלשול וכאב-בטן, במיוחד לילדים. לפצעים משתמשים בחליטת עלים שהורתחו בשמן-זית. נחשב לעוזר גם כנגד דימומים פנימיים ושטפי-דם באף.
כתב מייק לבנה