אכילאה גפורה

אכיליאה גפורה הוא בן-שיח ריחני הגדל בחרמון. הצמח מסועף מאוד, אבל רק מבסיסו. גובהו 25 ס"מ. העלים גזורים לאונות צרות, מגובבות בצפיפות.
אכיליאה גפורה פורחת במשך כל הקיץ, מאפריל עד ספטמבר, בהתאם למועד הפשרת השלג באותו מקום ובאותה שנה. הפרחים צהובים כגופרית. הם ערוכים אמנם בקרקפות, כמו כל הפרחים במשפחתם, אולם באכיליאה הקרקפות קטנות (קוטרן 3 מ"מ) ומרובות, ועשרות קרקפות ערוכות יחד בתפרחת מורכבת פעמיים, מעין סוכך של תפרחות. פרחי ההיקף של כל קרקפת לשוניים, נקביים (מכילים רק עלי, לא אבקנים פוריים), ערוכים בדוּר אחד, לשונם קצרה ורחבה. פרחי המרכז צינוריים, דו-מיניים. מעטפת הקרקפת כדורית, חפי המעטפת אפורים, שעירים. הזרעון חסר ציצית.
אכיליאה גפורה גדלה בחרמון במדרונות אבניים ובצידי דרכים, ברום שבין 1,400 מ' ל-2,200 מ', משמע שהיא גדלה גם בחגורה התיכונה (יער-סְפָר הררי) וגם בחגורה העליונה (החגורה הכרקוצית). היא שייכת לקבוצה של צמחים הגדלים בארץ בחרמון ובאדום, ולא ממערב לבקעת הירדן. צמחים נוספים כאלה הם ביברשטייניה שסועה ברומית לבדנית, תכלתן מזרחי, דבקה משחירה, דבקנית עטורה, דובדבן (מין שונה), חמשן נדיר, נפית קיליקית, עשנן חשוף, עריר הלבנון, קדד אדום-פרחים, קיצנית הלבנון, ציפורנית הלבנון, ואולי גם ציפורן הלבנון וקוסיניה חרמונית. תפוצתה העולמית משתרעת במערב אסיה.
הסוג נקרא על-שם אכילס, שלימד את האדם את כושרו של הצמח לרפא פצעים, דבר שהוא עצמו למד ממורהו חירון (חצי אדם וחצי סוס). הסוג כולל 130 מינים (200 לדעת אחרים) בחצי הכדור הצפוני, בעיקר במרכז אסיה ובמזרח התיכון. בארץ מופיעים 5 מינים, כולם פורחים בצהוב, מהם 3 מדבריים ואחד הררי, גדל במרומי החרמון. כן מגדלים בארץ עוד 5 מינים בגינות-נוי, ואלה לאו דווקא צהובי-פרחים.

כתב מייק לבנה

הצמח התגלה בשנת 2020 בנחל ערוגות עליון ובאיבי הנחל