אספסת משוזרת (א. ריסנית) היא קטנית חד-שנתית קירחת. העלה תלתני, עלה-הלואי מצוייץ, שסוע לאונות דקות. העלעל ביצי רחב, משונן עדינות.
אספסת משוזרת פורחת ממרס עד מאי. הפרח פרפרני צהוב, קטן, הגביע מגיע לחצי אורכה של הכותרת. הפרי מסתלסל כשבלול, כדורי בהיקפו, קיפודי, נושא שיכים ארוכים ושעירים. צבע הזרע שחור–חום, שונה מזה של רוב מיני הסוג.
אספסת משוזרת גדלה ברוב אזורי צפון הארץ ומרכזה, בבתי-גידול עשבוניים, בקרקע כבדה ואף ביצתית. תפוצתה העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.
השם אספסת מקורו פרסי, ועבר לעברית דרך הערבית. השם המדעי נקרא לפי ארץ מדי שבאירן, משם הובא כנראה אחד המינים ליוון הקדומה. סוגים קרובים הם תלתן, גרגרנית, דבשה ופקטורובסקיה. בסוג אספסת כלולים בעיקר צמחים עשבוניים נמוכים, שפירותיהם סליליים ומתפתלים כשבלול, או לפחות כפופים. העלה תלתני, העלעלים משוננים, העלעל המרכזי נישא על גבעול קצרצר הנקרא פטוטרית (עלה כזה אינו אופייני רק לאספסת, יש עוד סוגים כאלה). בבסיס פטוטרת העלה יש זוג עלי-לוואי, והם מעורים בפטוטרת. הפרחים ערוכים לרוב באשכול קצר ודל-פרחים דמוי-קרקפת. הפרח לרוב צהוב, קטן, מייצר צוף. ההאבקה נעשית על-ידי דבורים במנגנון "התפוצצות", היינו הפרח משחרר במכה אחת את כל אבקתו כאשר החרק לוחץ במקום המתאים. מנגנון זה מקובל כמבטיח האבקה הדדית, אך נמצאה גם האבקה עצמית במינים רבים. המאפיין הבולט של הסוג הוא הפרי המסולסל: לאחר ההפריה גדל תפר-הגב של השחלה, בעוד תפר הבטן אינו גדל, וכך הולך הפרי ומסתלסל (לרוב בניגוד לכיוון השעון). ברוב המינים מצוייד הפרי בשיכים הנאחזים בבגדים, בשְׂער-יונקים ובצמר. יחידת התפוצה היא הפרי כולו, ובו זרעים אחדים. הפרי נטמן באדמה, וכל שנה נובט זרע אחד. מסתבר שהזרעים בתוך אותו פרי שונים זה מזה בעובי הקליפה, מה שקובע כמה שנים יעברו עד שהזרע ינבוט. עם עקירת הצמח רואים בבסיסו, כרוך סביב השורש, את הפרי שהזרע נבט מתוכו. מיני אספסת מקובלים מאוד בחקלאות מקדמת דנא כמזון חלבוני משובח לבקר ולשאר חיות-הבית. היבול לא רק משובח אלא גם גבוה: אפשר לשוב ולקצור אותה חלקה פעמים אחדות בשנה (עד 10). היבול העולמי הוא 450 מיליון טון לשנה. בישראל נהגו לגדל אספסת בעיקר בעמק החולה, וייצרו ממנו קמח-אספסת כתוספת לתערובת ללול ולרפת, וגם חציר משובח. אך בהיותו גידול הצורך מים רבים, חדלו לגדלו בישראל. מיני הבר נחשבים למרעה משובח ביותר, ומשמשים גם כמקור לדבש. נבטים של אספסת משמשים לאחרונה כמזון אופנתי לאדם, והם נמכרים למאכל אדם תחת השם המסחרי אלפלפה, שהוא שמו האנגלי של הסוג. בסוג 55 מינים (הנתונים שונים לפי חוקרים שונים, בין 50 ל-100). מרכז המינים החד-שנתיים בסוג (34 מינים) משתרע באזור הים התיכון; המינים הרב-שנתיים (21 מינים) – במערב אסיה ובמרכזה. בארץ 22 מינים, מהם 18 חד-שנתיים.
כתב מייק לבנה