ביקיית הכרשינה

ביקיית הכרשינה צמח חד-שנתי, קרח או עם שערות קצרות. גובהו 50-10 ס"מ. הגבעולים זקופים, מסתעפים מבסיסם, קשיחים מעט ומצולעים. העלה מורכב-מנוצה, ובו 15-5 זוגות עלעלים. בבסיסו זוג עלי-לוואי. אורך העלה 10-4 ס"מ ובקצהו קנוקנת מנוונת. העלעלים יושבים כמעט, דמויי ביצה מאורכת, קצה העלעל קהה ובמרכזו חוד קצר. אורכו 1.5-0.5 ס"מ.

התפרחות זקופות, ובכל אחת 4-1 פרחים. עוקץ התפרחת קצר מהעלה שמחיקו היא יוצאת. לפרח עוקץ קצר, אורכו 1.5-1.0 ס"מ. אורך הגביע 7-5 מ"מ, שיני הגביע דמויות מרצע ארוכות במקצת מהצינור. אורך הכותרת כמעט כפול מאורך הגביע, צבעה כחול מלבין. התרמיל משולשל, מאורך ומשונץ. אורכו 2.5-1.2 ס"מ, והוא מכיל 4-2 זרעים כדוריים או מצולעים במקצת. קוטרם 5-4 מ"מ. הזרעים מרים מאוד ולכן לא משמשים למאכל אדם אך נחשבים כמזון טוב לבהמות.

מוצאה של ביקיית הכרשינה הוא מדרום-טורקיה, סוריה וצפון עירק. היא אחד מהצמחים שעברו ביות בעולם העתיק והייתה גידול חקלאי בארצות הים התיכון. היא נזכרת בספרות יוון ורומא העתיקות כצמח מספוא וכצמח מרפא. גם בארץ ישראל היא שימשה  עד העבר הלא רחוק כצמח מספוא וכמקור לזבל ירוק.

היא גדלה כפליט-תרבות בכל אזורי הארץ מצפון לנגב.

כתבה ליאורה קרת

הסוג ביקיה
פרח פרפרני טיפוסי, ועלה מנוצה ובקצהו קנוקנת – הרי זו לרוב ביקיה (או לפעמים גם אפון או טופח או עדשה). ליתר בטחון נבדוק תכונות נוספות, המבדילות ביקיה מסוגים דומים: לעלה הביקיה יש בבסיסו זוג עלי-לוואי, קטנים מן העלעלים. במינים רבים יש צופנים על עלי-הלואי או על עלי הגביע. משערים שהצוף המופרש מהם, המושך נמלים, מסייע בכך שהנמלים מגינות על הצמח בפני זחלי פרפרים העלולים לאוכלו. הפרי סרגלי, אורכו לפחות כפול מרוחבו. עמוד העלי כפוף וראשו שעיר. זה סוג נפוץ, עם 150 מינים בעולם, 24 מינים בארץ. שמו נזכר כבר בתלמוד הירושלמי ובתוספתא, והוא דומה לשם המדעי. הניקוד של האות הראשונה נקבע בחיריק, בעקבות השם המדעי, אך בקהל החקלאים מקובל לבטאו בפתח. מינים אחדים תורבתו, בראשם הפול, שהוא מין בסוג ביקיה, וכן הכרשינה, ומינים אחדים משמשים כמספוא מזין לבהמות. הפריחה חלה באביב. בסיס הגביע מעוגל או מגובנן, ונאגר בו צוף. בפרח 10 אבקנים, זיריהם של 9 מהם מאוחים לצינור ששפתו העליונה מלוכסנת. ההאבקה היא מטיפוס "משחת השיניים": כל נגיעה של חרק בפרח גורמת לגושיש אבקה לצאת מבעד לסדק בראש הסירה (עלי הכותרת הפנימיים) ולדבוק בבטן החרק, ובביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף. האבקנים מבשילים לפני העלי, מה שמגדיל את הסיכוי להאבקה הדדית, אך יש גם עונת חפיפה, ואז שכיחה האבקה עצמית. עמוד העלי שעיר. הפרי תרמיל מוארך ופחוס. קשוותיו מסתלסלות בהתייבשן ונפתחות ב"פיצוץ", הזורה את הזרעים למרחק קטן. מספר הכרומוזומים 10, 12 או 14 או מכפלה של אלה. במינים רבים מופיעים בצמח שני מיני פירות: פרי רגיל הנישא בראשי ענפים, ופרי אחר המבשיל מתחת לפני הקרקע. בכל חלקי הצמח, ובעיקר בזרעים, יש לעתים רעלים הפוגעים בחרקים, אך אינם גורמים נזק ליונקים, לאדם ולבהמתו. תפוצתו העולמית של הסוג מרוכזת בעיקר סביב הים התיכון, במזרח התיכון ובדרום אירופה.

כתב מייק לבנה