פילגון הוא סוג של צמחים חד-שנתיים זעירים, חובב-פרחים מתחיל לא יעיף בהם מבט שני. פרחיהם לא בולטים, כמעט שאינם נראים וכמעט שאינם נפתחים כלל. סוגים קרובים ודומים במשפחתו (המורכבים) הם: גומד, כתנן, מחטנית, לבדנית, מוצנית ובן-ציצית. הפרחים זעירים, ערוכים בקרקפות קטנות, המקובצות לצברי-קרקפות – ואף הצבר כולו קטן, נראה ככדור צמרי בקוטר של 1 ס"מ, עטוף בעלי-מעטפת. הפרח הבודד צהבהב חיוור, ובשעת הפריחה בולטים האבקנים מתוך הפרח. הפרחים החיצוניים בכל קרקפת הם נקביים, נימיים. פרחי המרכז דו-מיניים, מעטים.
פילגון מצוי יכול לצמוח כצמח זקוף שגובהו 10 עד 40 ס"מ. הוא מסתעף באופן דו-קרני, והתפרחות יושבות במסעף. כשהוא גדל בסביבה צחיחה הוא שרוע. העלים מוארכים, מריתיים. בהסתעפויות או בראשי הענפים נישאים צברי-קרקפות, הנראים כקיפודים אפרפרים שקוציהם עבים וקצותיהם צהובים חיוורים.
פילגון מצוי פורח תקופה קצרה מאוד, במרס ובאפריל, והתפרחות כמעט שאינן נפתחות כלל. הקרקפת חרוטית, קוטרה 4 מ"מ. צבר הקרקפות כדורי בקוטר 1 ס"מ, ובו 8 קרקפות ויותר. חפי הקרקפת מסתיימים בחוד פתאומי דמוי זיף. החפים הפנימיים ביותר קירחים. הזרעונים הפנימיים מתפתחים מפרחים דו-מיניים, ולהם ציצית מפותחת; הזרעונים החיצוניים מתפתחים מפרחים נקביים, הערוכים בהיקף הקרקפת, ואין להם ציצית.
פילגון מצוי מיוצג כמעט בכל אזורי הארץ, גדל בקרקעות דלות או רדודות בחבל הימתיכוני ובשוליו (סְפר-המדבר). תפוצתו העולמית משתרעת בארצות שסביב הים התיכון.
בסוג 20 מינים, בארץ 10, מהם חצי שזרעיהם הפנימיים נושאים ציצית וחצי שכל זרעיהם חסרי ציצית. אלה האחרונים נחשבו פעם כסוג נפרד בשם אפרונית.
כתב מייק לבנה