שלהבית קצרת-שיניים היא בן-שיח שרוע, מעוצה רק בבסיסו, צמיר מאוד, גובהו מגיע כ- 30-50 ס"מ. השלהבית גדלה בגושים המגיעים לקוטר 40-60 ס"מ. העלים פשוטים, צמירים וצהבהבים, עלי הגבעול מאורכים, דמויי לב בבסיסם וקהים בקציהם, בעלי פטוטרות ארוכות. עלי החורף ירוקים ודקים ואילו עלי הקיץ, המותאמים ליובש, בעלי כסות עבה של שערות לבנות צפופות וזקופות. העלים המלווים את דורי התפרחת אינם דמויי לב בבסיסם. אורכם כאורך הפרחים או מעט יותר.
עמודי התפרחות זקופים. הפרחים ערוכים בדורים מדומים מרוחקים זה מזה. כל דור בעל 4-8 פרחים, והוא מלווה במספר קטן של חפים. הגביע צינורי, מתרחב קלות בחלקו העליון, בעל צלעות ומכוסה בצפיפות בשערות כוכביות. אורכו 12-15 מ"מ. שיני הגביע – קצרות, משולשות, בעלות קצה מחודד. אורכן כ-3 מ"מ. הכותרת דו-שפתנית, שעירה. צבעה צהוב-כתום. אורכה כפול מאורך הגביע, השפה העליונה קצרה מהתחתונה. בתוך צינור הכותרת טבעת שערות. תכונה אופיינית למין זה היא שהכותרת אינה נושרת מיד לאחר ההפריה. אבקנים 4, חבויים מתחת לשפה העליונה. הזוג הקדמי ארוך מהזוג האחורי. הפרי – מפרדת בת 4 פרודות הנשארות חבויות בתוך הגביע בעת התפוצה. ההאבקה מותאמת לחרקים גדולים, בעיקר דבורים, הנוחתים על השפה התחתונה ומתקדמים משם אל תוך לוע הכותרת, שבבסיסו מופרש צוף. תוך-כדי כך נוגע גבו של המאביק במאבקים או בכותרת, בהתאם לשלב ההבשלה של הפרח. טבעת השערות שבתוך צינור הכותרת מונעת מחרקים קטנים מלהגיע את הצוף מבלי לתרום להאבקה.
שלהבית קצרת-שיניים היא מין אנדמי לארץ-ישראל, שולטת באזור חגורת הספר מספר השומרון עד אזור יתיר ובערוצי הר הנגב. טיפוס התפוצה שלה אירנו-טורני.
בסוג שלהבית כ-100 מיני שיחים, בני-שיח ועשבים רב-שנתיים בעלי פרחים גדולים הזוהרים בגוונים שונים של צהוב ברובם, ומכאן שמו העברי והלטיני. מוצא הסוג מערבות מרכז אסיה, שם גדלים רוב מיניו. בארץ גדלים 8 מיני שלהבית.
כתבה ליאורה קרת