פרפרני חד-שנתי של קרקע כבדה לחה. הצמח מכוסה ריסים מפושקים (ולא שערות הדוקות). העלה מעויין. פורח ממרס עד מאי. הכותרת צהובה. על מפרש הכותרת קוים אדומים עדינים פרושים כמניפה. הגביע פעמוני, נכון, שיניו שוות, דמויות מרצע או אזמל. הוא ריסני, הריסים מפושקים. הסירה כפופה באמצעה כלפי מעלה. הפרי הוא תרמיל ישר, גלילי, דק, קוטרו 1–2 מ"מ. 2–3 תרמילים יוצאים מנקודה אחת ומזדקרים כקרניים בזויות חדות זה לזה. תפוצתו בארץ מצומצמת, רק בשרון, בשפלה ובגולן. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון. הסוג לוטוס כולל צמחים עשבוניים שעליהם מורכבים מ-5 עלעלים: שנים מהם יוצאים מבסיס העלה, ונראים כעלי-לואי; 3 האחרים יוצאים מנקודה אחת בראש ציר העלה, כעלה תלתני. כל העלעלים דומים, ושפתם תמימה. העלה חסר קנוקנות. השם עלול לבלבל, כי אין כל קשר עם "פרח הלוטוס" של המצרים וההודים, הסינים והברהמינים. הפרח פרפרני טיפוסי, במינים רבים צבעו צהוב עם קוים אדומים עדינים משורטטים לאורך מפרש הכותרת. במינים אחרים הוא ורוד, ובמין אחד בארץ (לוטוס מדברי) – אדום. האבקה הדדית מתרחשת בזכות הפרדה בזמן בין הבשלת החלק הזכרי והחלק הנקבי של הפרח – תחילה מבשילה האבקה שבאבקנים, ורק אחרי ימים אחדים מסוגלת הצלקת לקלוט אבקה. הלוטוס נוקט בשיטת "משחת השיניים", אחת מ-4 צורות-האבקה שונות הנפוצות במשפחתו: האבקנים מבשילים כבר כאשר הפרח עודו בניצן. האבקנים כלואים בסירה, ומפרישים אבקה המצטברת בראש הסירה. משנפתח הפרח, הרי עם כל ביקור של חרק בפרח נלחץ החוצה גושיש קטן של אבקה מתוך סדק בראש הסירה. בביקור הבא יצא שוב גושיש נוסף, לאבק את החרק הנוסף. קל לחקות את ביקור החרק על-ידי לחיצה בקיסם על משוטי הכותרת. מאוחר יותר משתרבבת הצלקת אל אותה עמדה, דרך אותו סדק בקצה הסירה, לקלוט אבקה שהחרק הביא מפרח אחר, צעיר יותר. לעיתים מתרחשת בכל זאת גם האבקה עצמית. אין לפרח צוף, והחרקים (בעיקר דבורים) באים אליו למען האבקה שבו. הפרי הוא תרמיל ישר, צר וארוך, והוא נפתח בשתי קשוות. יש פרטים רעילים שעליהם מכילים חומר המשחרר את הרעל ציאניד כאשר הם נלעסים בפי מי שאוכל אותם - חרק, חלזון, או בעל-חיים אחר. הרעילות תלויה בנוכחות של שני גנים אשר ינם אחוזים זה בזה. כתוצאה מכך, יש אוכלוסיות שונות במידת רעילותן באותו מין. בסוג 80 מינים. בארץ 14 מינים, חציים חד-שנתיים וחציים רב-שנתיים. כתב מייק לבנה