נימית ממולענת

נימית ממולענת היא דגני חד-שנתי, עדין, מסועף מבסיסו, גובהו 30-15 ס"מ, הניכר במראהו הנימי, שהקנה לסוג את שמו העברי. אף כי זהו צמח נפוץ מאוד בכל גלילות מרכז הארץ וצפונה, נקל להתעלם ממנו, מפני שאינו מושך תשומת לב. במפגש הראשון עם הצמח דומה כי לפנינו עלים נימיים ירוקים, המלבלבים לפני פריחה. רק כאשר בוחנים אותו מקרוב, מתחוור למתבונן כי הנימים אינן אלא שיבולים ממולענות דקות ועדינות. העלים אף הם נימיים, מרוכזים בבסיס הצמח, קצרים מהתפרחות. הנדנים חלקים, חובקים בצמידות את הקנים, הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית ריסנית, הטרפים נימיים, גלולים. התפרחת שיבולת נימית מזוותת, או מקושתת, עדינה, קירחת, או שעירה. בהתייבשן מסתלסלות השיבולים ומשוות לצמח מראה תלתלי. השיבוליות מרצעניות, קצרות מפרקי השזרה, ערוכות לסירוגין בשני טורים, יושבות יחידות, חסרות עוקצים, בשקעים עדינים שבציר התפרחת, מרוחקות זו מחברתה לאורך הציר, מתפרקות זמן רב לאחר ההבשלה. בשיבוליות על-פי רוב פרח יחיד דו-מיני, חד-אבקני, לעתים מעליו פרח נוסף אבקני-מנוון. הגלומה העליונה קצרה מאוד, משולשת-מחודדת, יוצאת מעט לצד השיבולית ולא בדיוק מעליה. הגלומה התחתונה מנוונת, חסרה בדרך כלל ומצויה לעתים רק בשיבולית הקיצונית שבראש התפרחת ואף במקרים אלה היא זעירה. המוץ התחתון גלדני, מוארך-אזמלני, קירח, או שעיר מעט, קרין עובר במרכזו, קצהו מחודד ומסתיים במלען ישר, שאורכו כאורך גוף המוץ (מכאן שמו העברי של המין). המוץ העליון שווה באורכו למוץ התחתון, מסתיים בשתי שיניים זעירות. הגרגיר איזמלני, עדין, מעורה במוצים.
נימית ממולענת פורחת באביב, בית גידולה בתות, שדות בור וצדי דרכים. תפוצתה העולמית משתרעת על-פני אירופה, צפון אפריקה, אסיה ואוסטרליה.
נימית ממולענת תוארה בשנת 1913 ע"י צמד הבוטנאים השוויצריים שינץ (Hans Schinz, 1858-1941) וטלונג (Albert Thellung, 1881-1928). למעשה, תואר המין לראשונה כבר בשנת 1762 ע"י הבוטנאי הצרפתי גואן ,(Antoine Gouan, 1733-1821) מחלוצי הטקסונומיה הליניאנית (שבה על פי לינאוס כל אורגניזם מתואר באופן דו-שמי, הכולל שם סוג ושם מין), אלא שהוא שייכו לסוג Nardus. שמו המדעי של הסוג, Psilurus, מיוונית: psilos - "עירום", "רזה", oura - "זנב", לאמור: "זנב עדין", מתאר את השיבולים העדינות. שמו המדעי של המין,incurvus , מלטינית: "מקושת", "מכופף", מאזכר את השיבולים המקושתות. השם העברי "נִימִית מְמֻלְעֶנֶת" נזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1931) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים והוא נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
הסוג נימית הוא סוג מונוטיפי שבו נימית ממולענת הוא המין היחיד.

כתב: דרור מלמד