דרדר נמוך

דרדר נמוך (לשעבר חופית נמוכה) הוא צמח רב-שנתי עשבוני שרוע. גובהו 3–5 ס"מ וקוטרו 10–20 ס"מ. העלים מרוכזים בשושנת בבסיס הצמח. העלה מחולק לאונות כנוצה או ככינור. האונה הקיצונית גדולה, מעויינת, ומתחתיה אונות קטנות, סגלגלות, שוות זו לזו. הגבעול קצר ועבה. העלים וכל הצמח מלבינים–מאפירים, והם בשרניים במקצת.
דרדר נמוך פורח באביב, במרס–אפריל. התפרחת מצומצמת לחצי כדור פחוס ושרוע, המורכב מ-1–5 קרקפות, הדומות לתפרחותיהם של מיני דרדר אחרים. חפי המעטפת קרומיים או גלדניים כקשקשים, ערוכים בדורים, רעופים. שפתם קרומית רחבה ומשוננת, ובראשם מזדקר חוד קוצני. המצעית שעירה. צבע הפרחים ורוד-ארגמן, כולם צינוריים. הפרחים החיצוניים עקרים, כותרתם מוגדלת ונטויה החוצה באורח א-סימטרי; הפרחים המרכזיים דו-מיניים. הזרעונים שעירים, עם ציצית הבנויה מזיפים וממוצים.
דרדר נמוך הוא צמח נדיר בארץ ובעולם, שאוכלוסיותיו מעטות (נמנו 19 אוכלוסיות בארץ) ופגיעות מאוד, בהיותן מרוכזות באזור החוף, הנתון ללחצי פיתוח קשים. כל האתרים קרובים זה לזה, באותו אזור קטן (חוף הכרמל). המין נפוץ בשורה של אתרים בחולות ובכורכר הצמודים לחוף הים: כפר שמיר, החותרים, מגדים, עתלית ונווה ים. בעבר היתה תפוצתו רחבה יותר. בחלק מהאוכלוסיות נספרו מאות פרטים, והאוכלוסייה הגדולה ביותר, בחוף החותרים, נאמדה בשנת 1994 ב-20,000 פרטים על פני 330 דונם. אך דחפור אחד יכול להשמיד אוכלוסיה כזאת כולה בזמן קצר. בית-הגידול של חול וכורכר חולי הוא ייחודי, משתרע ברצועת חוף הנתונה לפעילות-אדם אינטנסיבית, והיא רגישה מאוד לפיתוח. דרדר נמוך גדל בחול, כורכר פריך או כורכר מכוסה בחול בחגורת רסס מי הים. בחגורת הפלאז'ה הקרובה לקו המים הוא מופיע בחברת לפופית החוף ומלחית אשלגנית. על תשתיות כורכר הוא גדל בחברה של קורנית מקורקפת, מתנן שעיר, סירה קוצנית ורותם המדבר. תפוצתו העולמית מצומצמת לחופי ים חוליים רק בישראל, במצריים ובלוב. אין מידע על מצב שמירת הטבע שלו בחופי מצריים ולוב. קרוב לוודאי כי לחץ הנופשים במצרים לא קטן מאשר בישראל, ובלוב המין נדיר ביותר. מכאן שגם מבחינה עולמית יש חשיבות רבה לשימורו בישראל.

בסוג דרדר 600 מינים, בארץ 22, מהם 5 אנדמיים לארץ-ישראל או לסביבתה הקרובה. מינים אחדים של דרדר מקובלים בגינות-נוי. העלים יוצאים בתחילת החורף בבסיס הצמח דוּרים-דוּרים, ונראה שזה המקור לשם הסוג בעברית ובערבית. העלים האלה נאספים על-ידי ערביי הארץ כירק לסלט, טעמם מריר עדין. רוב מיני הדרדר קוצניים. העלים והגבעולים אינם קוצניים, הקוצים מרוכזים בעלי-המעטפת (חפים), המקיפים את התפרחות. חפים אלה קרומיים או גלדניים, רעופים, ומסתיימים לרוב בקוץ. כל הפרחים צינוריים. הפרחים החיצוניים בקרקפת עקרים, חסרים שחלה, עלי ואבקנים. לעיתים הם גדולים יותר מפרחי המרכז, והם בלתי-נכונים (א-סימטריים), משמשים מעין שלט-פרסומת לקרוא מרחוק לחרקים המאביקים. הפרחים הפנימיים דו-מיניים, נכונים, כל אחד מהם זקוק להאבקה נפרדת. האבקה עצמית נמנעת בזכות הפרדה במועדי ההבשלה של החלק הזכרי (האבקנים) והחלק הנקבי (הצלקת): האבקנים מבשילים קודם, ורק אחרי כמה ימים מבשילה הצלקת. מנגנון ההאבקה מופלא, מומלץ להפעילו באמצעו קיסם ולעקוב אחריו: האבקנים בפרח מאוחים, יוצרים יחד צינור המקיף את עמוד העלי. המאבקים (שקי-האבקה שבראש האבקנים) פונים פנימה. כאשר מבשילה האבקה בתוך הצינור, הרי הצלקת (שבראש עמוד העלי החבוי בתוך הצינור) עוד לא בשלה לקלוט אבקה. חרק הנוגע בפרח בשל מחולל בפרח תגובה מדהימה: צינור האבקנים מתחיל "להתלבט", מתנועע בתנועה גלית, מתקצר, ואז הצלקת (שאינה מתקצרת) דוחפת כמו בוכנה גושיש אבקה אל ראש הצינור, וזה נדבק לחרק. כשיגיע החרק אל פרח אחר, שהצלקת שלו כבר בשלה ובולטת, הוא יאביק את הצלקת. הזרעים מצויידים לרוב בציצית, המסייעת לפיזורם ברוח.

כתב מייק לבנה