עציון פרסי (לשעבר פרקרק פרסי) הוא שיח גדול או עץ קטן, מדברי, קירח, גובהו 4–8 מ'. הענפים ירוקים, רותמיים, מחולקים באורח בולט לפרקים, מכאן השם הישן פרקרק. שמו הערבי ע'דא (על שמו עין ע'דיאן היא יטבתה), ומכאן שמו העברי החדש עציון, המציין גם את גידולו ליד עציון-גבר, וגם היותו עץ. השם המדעי בא לציין את חיבתו של הצמח לקרקעות מלוחות. הענפים הצעירים ירוקים, מפְרקיהם בולטים. העלים זעירים, קשקשיים, יוצאים בזוגות נגדיים בכל מפרק. כשענף גדל ומתעבה ומתעצה – מטשטשים המפרקים, וקליפתו מלבינה. קל לזהותו, זה המין היחיד בארץ ממשפחת הסלקיים לשעבר (כיום ייכים למשפחת הירבוזיים) עם הגבעולים הפרוקים שגובהו עולה על 2 מ'.
עציון פרסי פורח בעיקר באביב, בין פברואר לאפריל, ומעט גם בסתיו, באוקטובר ונובמבר. הפרחים מואבקי-רוח, זעירים, ירוקים, המאבקים בולטים בצבעם הצהוב. הפרי מכונף כמאוורר, הכנפיים קרומיות, חסרות צבע. על פרטים רבים אפשר למצוא עפצים צבעוניים שונים (בהתאם למין החרק הגורם אותם), יש כדוריים ויש דמויי פרח רב-עלים.
עציון פרסי גדל בערבה ובסיני בנופי חולות. עמיד בפני תנועת החול, הן חשיפה והן כיסוי. הוא חי היטב גם כאשר חלק מגופו מכוסה בחול, וכן כאשר חלק משורשיו נחשף לאויר. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות של צפון אפריקה ודרום-מערב אסיה.
בסוג 10 מינים. בפרס ובמרכז אסיה יוצרים מיני עציון נופי צומח מיוחדים, הנקראים יערות סקסאול.
כתב מייק לבנה