שרוכנית החוף

שרוכנית החוף היא צמח עשבוני חד-שנתי, מכחיל, קירח, שרוע, בעל שורש שיפודי עדין. הגבעולים רבים, מאדימים, מסתעפים רדיאלית מבסיס הצמח, דקים וארוכים, עשויים להגיע לאורך של 40 ס"מ, משתרכים על הקרקע - מכאן שם הסוג (גם השם המדעי, Corrigiola, בלטינית: "שרוך").
העלים התחתונים לעתים נגדיים, שאר העלים מסורגים, תמימים, מוארכים-איזמלניים, צרים, מעט בשרניים, יושבים או בעלי פטוטרת קצרה, עורק האמצע ניכר בטרף. עלי הלוואי קצרים, קרומיים-יבשים. החפים שבבסיס התפרחות דומים לעלי הלוואי.
התפרחות – צברים צפופים של פרחים קטנטנים, בראש הגבעולים ובחיקי עלים. לפרחים עוקצים קצרים, להם 5 עלי גביע ביצניים-קהים, שוליהם לבנים והם הולכים ומאדימים ו-5 עלי כותרת לבנים, ששוליהם וקצותיהם מאדימים לעתים, אורכם כאורך הגביע או מעט יותר.
שרוכנית החוף היא צמח צנוע, שבמבט ראשון אינו מושך את העין, אולם בהסתכלות מקרוב, בעזרת זכוכית מגדלת או דרך עדשת-מצלמה מקרבת, ניתן להבחין ביופיה ועדינותה. בעודם סגורים, מעניקים עלי הגביע מראה ייחודי לניצן הפרח, הנראה ככדור-ביצני ירוק שמקוטבו העליון יורדים פסים אדומים. עם פתיחת הפרחים מאדימים עלי הגביע בכל שטחם ועל הרקע האדום בולטים עלי הכותרת הלבנים, הפרושים לרווחה. הפרחים הזעירים מכילים 5 אבקנים שמאבקיהם אדומים-סגולים. השחלה עילית ביצנית, בת מגורה יחידה, שבה ביצית אחת וממנה עולה עמוד-עלי קצר מאוד, ובראשו 3 צלקות. ההאבקה עצמית, אך יש הטוענים כי היא נעשית גם ע"י חרקים. בגביע הבלתי-נשיר מבשיל הפרי - אגוזית בלתי-נפתחת בעלת 3 מקצועות, שבה זרע יחיד עטוף בכיסוי קרומי.
שרוכנית החוף פורחת בחורף ובתחילת האביב. היא גדלה בקרקעות חוליות במישור החוף. שרוכנית החוף נדירה בישראל ונמצאת בסכנת הכחדה (צמח אדום). תפוצתה העולמית משתרעת לאורך חופי ארצות אגן הים התיכון ואפריקה (מכאן שם המין, גם המדעי – litoralis, בלטינית: "חופי") וכן בגדות נהרות שלהם קרקע חולית ומשם התפשטה גם לצפון אמריקה. כמו בישראל, גם באירופה - עם הרס בתי הגידול הצטמצמה אוכלוסיית המין ביבשת.
שרוכנית   החוף   תוארה   לראשונה   ע"י   אבי   הטקסונומיה   המודרנית   קארל   לינאוס  (Carolus Linnaeus) בשנת 1753.
בסוג שרוכנית 10 מינים. בישראל גדלים 2 מינים – שניהם נדירים.

כתב דרור מלמד