אשבל מצרי הוא בן-שיח ירוק-עד מסועף וסבוך, גובהו 20–60 ס"מ, קוטרו כגובהו. העלים צרים וארוכים, שפתם תמימה. כל הצמח מכוסה שערות כוכביות צפופות. הוא אופייני למשפחתו, השפתניים: גבעול מרובע, עלים נגדיים, פרח דו-שפתני עם 4 אבקנים.
אשבל מצרי פורח בין פברואר למאי. הפרחים ערוכים בקבוצות של 4–6, בעיקר בראשי גבעולים..הגביע מלבין, עם 5 שיניים שוות. הכותרת שעירה, צבעה ורוד עז עם כתמים לבנים.
אשבל מצרי גדל בסלעים ובערוצי נחלים חצציים במדבר. נפוץ בכל חלקי הנגב, וכן בתחומים הגובלים בו: סיני ואדום. תפוצתו העולמית משתרעת במדבריות של מזרח אפריקה וצפונה ושל מערב אסיה.
בסוג אשבל 300 מינים, רבים מהם גדלים באזורים ימתיכוניים. בארץ 13 מינים, מהם 4 ימתיכוניים חד-שנתיים, 3 צמחי-סלעים רב-שנתיים, 3 צמחים רב-שנתיים של בתי-גידול לחים ומין אחד הוא בן-שיח של בתות ימתיכוניות. הסוג אשבל אינו מתאפיין בתכונות בולטות, אלא בעיקר בחוסר תכונות: המנסה להגדיר צמח מהשפתניים נוכח, כי אם אינו מתאים לשום סוג אחר – הרי בסוף מגיעים לאשבל. הסוג נכלל אמנם במשפחת השפתניים, הידועה בשפע צמחי ריח, תבלין, בושם ורפואה, אולם רק מעט ממיני אשבל משמשים כצמחי תיבול ומרפא. הסוג רחב-תפוצה, במיוחד באזורים ים-תיכוניים: אצלנו, בדרום-אפריקה ובצ'ילי.
הפרח דו-שפתני, הגביע פעמוני או צינורי, ובקצהו 5 שיניים מחודדות שוות. לאורכו נמשכים 5–10 עורקים. השפה התחתונה של הכותרת מפושקת, ואונתה האמצעית גדולה. השפה העליונה של הכותרת זקופה, קמורה, חופנת בתוכה את 4 האבקנים, הבולטים הרבה מצינור הכותרת. צבע הכותרת משתנה בין לבן לסגול, כולל מעברים כגון ורוד.
כתב מייק לבנה