דו-פרק חופי הוא מצליב חד-שנתי קירח, זקוף וגבוה (עד 60 ס"מ). פני הצמח מכוסים בשכבה שעווית, המקנה להם גוון כחלחל, והצמח כולו בשרני, כדרכם של כמה וכמה מצמחי חוף הים. הוא עמיד לרסס הגלים, ומשגשג במיוחד דוקא ברצועה הקרובה ביותר לים, שצמחיה סובלים מרסס טיפות מלוחות הנישאות ברוח מן הים, והידועה בשם "חגורת הרסס". בתוך תחומי חגורה זו הוא מגלה עמידות ומתקדם לעבר הים יותר מרוב מיני הצמחים האחרים. העלה גזור–מנוצה לאונות מוארכות, אך העלים גזורים פחות ככל שעולים במעלה הגבעול.
דו-פרק חופי פורח מפברואר עד יוני. הפרח לבן, גדול יחסית, מצליב אופייני: הפרח נכון, דו-מיני, ולו 4 עלי-גביע ירוקים; 4 עלי כותרת מפורדים לבנים עד ורודים, עם סימון קל של עורקים כהים מסתעפים בכל עלה כותרת; 4 אבקנים ארוכים ועוד 2 אבקנים קצרים. צינור הפרח ארוך, האוגן מפושק. הפרח נסגר בלילה, נפתח לפני הצהריים, והוא מואבק על-ידי דבורים וצרעות. ייחודו של הסוג הוא בפירות, הבנויים שני פרקים: אחד מהם דמוי פגיון, והוא רוכב על האחר וחובק אותו בשתי שלוחות וביניהן מפרצים. בכל פרק מתפתח רק זרע אחד. הפרק העליון ניתק מהצמח, מסוגל לצוף בים בלי לאבד מכושר נביטת הזרע שבו, נועד להפצה למרחקים ולמקומות חדשים. הפרק התחתון מגובשש, נשאר צמוד לשלד הצמח גם לאחר שהתייבש. הזרע שלו נופל ליד צמח האם ונועד לקיים את האוכלוסיה במקומה הישן, שהוכח כמוצלח. דו-פרק חופי גדל בקרקע חולית סמוך לחוף הים, בחגורת הרסס. תפוצתו העולמית משתרעת לאורך חופי הים התיכון סביב, וגם לאורך החופים הסמוכים באוקיאנוס האטלנטי. בצפון אמריקה הוא התפשט גם לאורכם של הכבישים שמפזרים עליהם מלח בעונת החורף. עמידותו של הדו-פרק למלח מקנה לו יתרון בתנאים אלה. בסוג 15 מינים, בארץ 1.
כתב מייק לבנה