סלוודורה פרסית היא עץ נמוך (עד 5 מ'), ירוק-עד, קירח, של נאות-מדבר. הוא מתפצל לגזעים אחדים, שרועים לרוב. הענפים מסועפים נגדית, רבים וסבוכים. העלים נגדיים, גלדניים, אליפסיים, ריחניים. היא מוכרזת כצמח מוגן בישראל.
סלוודורה פרסית פורחת בין ינואר למאי, בעיקר במרס. הפרחים קטנים (2 מ"מ), חד-מיניים, ירוקים. התפרחות משתלשלות מחיקי עלים. הגביע פעמוני, הכותרת זעירה. 4 אבקנים. הפרי זגוגי בגון אדום בהיר, צורתו כדורית, עסיסי, ובו זרע אחד. קוטר הפרי 4–8 מ"מ. פרפר בשם לבנין הסלוודורה חי על צמח זה, וזחליו נזונים אך ורק מעליו.
סלוודורה פרסית גדלה ליד מעיינות ובואדיות במדבר חם במיוחד. היא נפוצה בארץ לאורך דרום בקע הירדן, בעיקר בחופי ים המלח. שכיחה יותר בחופי סיני. תפוצתה העולמית משתרעת לאורך בקעת השבר במזרח אפריקה ומזרחה במדבריות אסיה.
הסלוודורה ידועה ברחבי תחום תפוצתה כמקור למברשות-שיניים טבעיות. מבנהו הסיבי של הענף מאפשר שימוש יעיל בו כמברשת לשיניים. בוחרים ענף שעוביו כעובי עפרון, מרסקים באבן את קצהו, והרי לך מברשת-שיניים מעולה. לפי מסורת מקובלת השתמש הנביא מוחמד בענפי העץ לשמירה על בריאות שיניו, ומכאן הואצלה עליו קדושה אצל המוסלמים. שמו העממי באנגלית "עץ מברשת השיניים" Toothbrush Tree. כל חלקי הצמח עשירים בשמן, וכולם משמשים למאכל: הפרי, הענפים הצעירים והעלים. בהודו נאכלים קצות הענפים הצעירים כסלט חריף, וזרעי הצמח כתחליף לחרדל.
בסוג 4 מינים, הנפוצים במזרח אפריקה ובדרום-מערב אסיה והלאה מזרחה עד הודו. במשפחתו 3 סוגים, קרבת המשפחה למשפחות אחרות אינה ברורה ושנויה במחלוקת.
כתב מייק לבנה