ספה המים

הדפסה
  Catabrosa aquatica שם מדעי
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
נחלים וביצות בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי יהודה, שרון, שפלה, בקעת הירדן, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
בסכנת הכחדה

ספה  המים
צילום: © דרור מלמד   בצומת האמיר (וואסט) בגולן, 4-2015
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

ספה המים הוא דגן-ביצות רב-שנתי, זקוף, גובהו 60-30 ס"מ, לעתים גדל בצברים צפופים. הקנים עשבוניים-בשרניים, אינם מסועפים, עולים נטויים עד זקופים מקנה שורש זוחל, לעתים משרישים ממפרקיהם התחתונים. נדני העלים צינוריים עד למחצית אורכם ופתוחים בהמשכם. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית-ריסנית. טרפי העלים שטוחים עד מכופלים-מרזביים. התפרחת מכבד מבודר, ענפיו עדינים, מסודרים בדורים לאורך ציר התפרחת, מכונסים מעט בעת הפריחה ומתפשקים עם ההבשלה. השיבוליות יחידניות, ביצניות, מעט פחוסות מצדיהן, יושבות או נישאות על עוקצים קצרים לאורך חלקיהם העליונים, החיצוניים, של ענפי המכבד, באופן שחלקי ענפי המכבד התחתונים, היוצאים מציר התפרחת, עירומים משיבוליות. השיבוליות כרגיל בנות 2 פרחים תלת-אבקניים ויש שהן מכילות עד 4 פרחים. ספה המים ניכר במבנה הייחודי של הגלומות והמוצים בשיבוליותיו. הגלומות יציבות ואינן נושרות לאחר ההבשלה, הן קרומיות, בלתי שוות, קצרות בהרבה מהפרח התחתון בשיבולית, הגלומה העליונה ארוכה בערך בשליש מהגלומה התחתונה והיא קטועה ונראית מכורסמת בקצה, בדגם אופייני מאוד לסוג. המוצים קירחים, ירוקים והופכים חומים עם ההבשלה. לאורך המוץ התחתון עוברים 3 קרינים, הנראים כעורקים ירוקים ואף הוא קטוע ונראה מכורסם בקצהו. המוץ העליון שווה באורכו למוץ התחתון. הגרגיר ביצני, חפון רופף בין המוצים.
ספה המים פורח באביב. בית גידולו נחלים זורמים, מעיינות, תעלות וביצות. אף שבעבר היה מצוי למדי, עקב התמעטות בתי הגידול הלחים, ספה המים נדיר כיום בישראל, נמצא בסכנת הכחדה וניתן למצוא ריכוזים יפים של הצמח רק באתרים מועטים בגולן ובגליל העליון. תפוצתו העולמית נרחבת ומשתרעת על פני כל היבשות ואין הוא נדיר באזורים שונים בעולם.
ספה המים תואר בשנת 1812 ע"י חוקר הטבע והאנטומולוג הצרפתי פליסו מבובואה  (Ambroise Marie François Joseph Palisot, Baron de Beauvois, 1752-1820), אולם למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו לסוג אאירה (Aira aquatica).
שם הסוג המדעי, Catabrosa, מיוונית - katabibrosko - "לאכול", "לטרוף", משום שבני הסוג שמשו כצמחי מרעה. יש אומרים כי שם הסוג מאזכר את מראה הגלומות המכורסמות. השם העברי הוא פראפראזה על השם המדעי ומקורו בשפה הארמית-תלמודית: ספה - "להאכיל", "לפטם".  השם סָפֶה הופיע לראשונה ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946).
שם המין מאזכר את בית הגידול (השם המדעי, aquatica, בלטינית: "של מים"). שם המין העברי, סְפֵה הַמַּיִם, נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג ספה 2 מינים מוסכמים ועוד כ-3 מינים לא ברורים. ספה המים הוא המין היחיד שנאסף בישראל.

 

כתב: דרור מלמד

 

 


מקורות מידע

הצמח במקורות

שם הסוג המדעי מתאר את היות ספה המים עשב מרעה הנאכל לתיאבון ע"י בעלי חיים. השורש ס.פ.ה. בארמית הוא לפטם באוכל משביע ומדשן: במסכת פסחים דף ג' עמוד ב' מסופר על ארמי גוי שהתחזה ליהודי והתגאה בכך שאכל מקורבן הפסח, למרות שאת בשר הקורבנות אסור להאכיל לערלים. על מנת למנוע ממנו לעשות כך בשנה הבאה אמר לו ר' יהודה בן בתירא: מִי קָא סָפוּ לָךְ מֵאַלְיָה? [האם האכילו אותך מהחלק הטוב ביותר, מאלית הכבש? ואותו גוי לא ידע שאת האליה של קרבן הפסח מקריבים למזבח ואסור לאוכלה]. אָמַר לֵיהּ [לו] הגוי: לֹא. אמר לו ר' יהודה בן בתירא: אם כן, כִּי סָלְקַתְּ לְהָתָם אֵימָא לְהוּ: סְפוּ לִי מֵאַלְיָה [כאשר תעלה לשם אמור להם: האכילוני מאליית הכבש]. לשנה הבאה, כִּי סְלִיק [כאשר עלה], אָמַר לְהוּ [ליהודים שבחברתו]: מֵאַלְיָה סְפוּ לִי [האכילוני]!  אָמְרוּ לֵיהּ: מַאן אָמַר לְךָ הָכִי, [אמרו לו: מי אמר לך לבקש מן האליה]? אָמַר לְהוּ [להם] בהתמרמרות: הלא ר' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָה הוא שאמר. בָּדְקוּ בַּתְרֵיהּ וְאַשְׁכְּחוּהוּ דְּאַרְמָאָה הוּא וּקְטַלוּהוּ [בדקו את האיש ומצאו שהינו גוי והרגוהו]. שָׁלְחוּ לֵיהּ [לו] לְר' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא: שְׁלָם [שלום] לָךְ ר' יְהוּדָה בֶּן בְּתֵירָא! דְּאַתְּ [שאתה מצוי] בִּנְצִיבִין [שבבבל] וּמְצוּדָתָךְ פְּרוּסָה בִּירוּשָׁלָיִם.
במסכת כתובות דף נ עמוד א, מלמד רב את רב שמואל בר שילת שלא יקבל תלמידים צעירים מגיל שש שנים אך מעל גיל זה " סְפִי לֵהּ כְּתוֹרָא" –פטם אותם כשור, כלומר: הלעט אותם דברי תורה כשור שמלעיטים אותו אוכל.
כתב: דרור מלמד



 
גינון חסכוני בצמחי בר