ספה המים

ספה המים הוא דגן-ביצות רב-שנתי, זקוף, גובהו 60-30 ס"מ, לעתים גדל בצברים צפופים. הקנים עשבוניים-בשרניים, אינם מסועפים, עולים נטויים עד זקופים מקנה שורש זוחל, לעתים משרישים ממפרקיהם התחתונים. נדני העלים צינוריים עד למחצית אורכם ופתוחים בהמשכם. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית-ריסנית. טרפי העלים שטוחים עד מכופלים-מרזביים. התפרחת מכבד מבודר, ענפיו עדינים, מסודרים בדורים לאורך ציר התפרחת, מכונסים מעט בעת הפריחה ומתפשקים עם ההבשלה. השיבוליות יחידניות, ביצניות, מעט פחוסות מצדיהן, יושבות או נישאות על עוקצים קצרים לאורך חלקיהם העליונים, החיצוניים, של ענפי המכבד, באופן שחלקי ענפי המכבד התחתונים, היוצאים מציר התפרחת, עירומים משיבוליות. השיבוליות כרגיל בנות 2 פרחים תלת-אבקניים ויש שהן מכילות עד 4 פרחים. ספה המים ניכר במבנה הייחודי של הגלומות והמוצים בשיבוליותיו. הגלומות יציבות ואינן נושרות לאחר ההבשלה, הן קרומיות, בלתי שוות, קצרות בהרבה מהפרח התחתון בשיבולית, הגלומה העליונה ארוכה בערך בשליש מהגלומה התחתונה והיא קטועה ונראית מכורסמת בקצה, בדגם אופייני מאוד לסוג. המוצים קירחים, ירוקים והופכים חומים עם ההבשלה. לאורך המוץ התחתון עוברים 3 קרינים, הנראים כעורקים ירוקים ואף הוא קטוע ונראה מכורסם בקצהו. המוץ העליון שווה באורכו למוץ התחתון. הגרגיר ביצני, חפון רופף בין המוצים.
ספה המים פורח באביב. בית גידולו נחלים זורמים, מעיינות, תעלות וביצות. אף שבעבר היה מצוי למדי, עקב התמעטות בתי הגידול הלחים, ספה המים נדיר כיום בישראל, נמצא בסכנת הכחדה וניתן למצוא ריכוזים יפים של הצמח רק באתרים מועטים בגולן ובגליל העליון. תפוצתו העולמית נרחבת ומשתרעת על פני כל היבשות ואין הוא נדיר באזורים שונים בעולם.
ספה המים תואר בשנת 1812 ע"י חוקר הטבע והאנטומולוג הצרפתי פליסו מבובואה  (Ambroise Marie François Joseph Palisot, Baron de Beauvois, 1752-1820), אולם למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכו לסוג אאירה (Aira aquatica).
שם הסוג המדעי, Catabrosa, מיוונית - katabibrosko - "לאכול", "לטרוף", משום שבני הסוג שמשו כצמחי מרעה. יש אומרים כי שם הסוג מאזכר את מראה הגלומות המכורסמות. השם העברי הוא פראפראזה על השם המדעי ומקורו בשפה הארמית-תלמודית: ספה - "להאכיל", "לפטם".  השם סָפֶה הופיע לראשונה ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946).
שם המין מאזכר את בית הגידול (השם המדעי, aquatica, בלטינית: "של מים"). שם המין העברי, סְפֵה הַמַּיִם, נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג ספה 2 מינים מוסכמים ועוד כ-3 מינים לא ברורים. ספה המים הוא המין היחיד שנאסף בישראל.

כתב: דרור מלמד