שברק משונן הוא צמח עשבוני חד-שנתי, דביק, שרוע עד זקוף, גובהו 50-10 ס"מ. הגבעולים עטויי שערות בלוטיות דביקות, מסתעפים לענפים עדינים. העלים תלתניים, שעירים מעט, פטוטרותיהם קצרות, עלעליהם דמויי ביצה
הפוכה ושוליהם משוננים בחדות כמשור – מכאן שם המין (וגם שם המין המדעי-לטיני, serrata, "משונן
כמשור"). עלי הלואי קטנים, מרצעניים, מעורים בגבעול כדי יותר ממחצית אורכם, תמימים או מעט משוננים. התפרחת - אשכול הנישא בראש הגבעולים והולך ונעשה צפוף-פרחים לקראת קצהו. הפרחים יושבים, או בעלי עוקצים קצרצרים, יוצאים מחיק עלים.
הגביע שעיר, שיני הגביע מרצעניות, ארוכות פי 3-2 מצינור הגביע. הכותרת פרפרנית,ארוכה מעט מהגביע. המפרש ורוד-סגול, מעורק. הסירה והמשוטים לבנבנים. בכך נבדל שברק משונן מרוב מיני השברק הנפוצים בבית גידולו, שפרחיהם על פי רוב צהובים. הפרי תרמיל היושב בתוך הגביע הבלתי-נשיר, וכמעט שאינו בולט מתוכו. התרמיל שעיר, ביצני, פחוס מעט, מסתיים במקור קצרצר, מכיל 5-2 זרעים כדוריים, כתומים-חומים, מגובששים. קשוות
הפרי נפתחות בהבשלה, מסתלסלות והפירות נפלטים מהתרמיל אל הקרקע.
שברק משונן פורח באביב. הוא גדל בקרקעות חוליות במישור החוף ובחולות המדבר שבדרום הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון ואפריקה.
שם הסוג העברי עבר גלגולים שונים במשך השנים. בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", שראה אור בשנת תרע"ז (1917), הציע אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים") את השם מתקופת המשנה והתלמוד " סִיאה" (משנה, מעשרות, פרק ג', משנה ט'). במילון "ילקוט צמחים" שיצא לאור על ידי ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930), בעריכת פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), מובא השם "שַׁיִת" כשמו העברי של הסוג. השם "שברק" מופיע לראשונה
ב"מילון לצמחי ארץ ישראל" של ועד הלשון העברית, שיצא בשנת תש"ו (1946) והוא נגזר משמו הערבי של הצמח – "שבּרק".
שם הסוג המדעי, Ononis, ניתן לו ע"י חוקר הטבע והבוטנאי הרומי, בן המאה הראשונה לספירה, דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides ), שספרו בן חמשת הכרכים "על עניינים רפואיים" (De Materia Medica) נחשב במשך מאות שנים כספר יסוד בתחום הרפואה. לא ברור מדוע קרא לו כך, אך משערים כי השם קשור במילה "חמור" (ביוונית: Onos) ויתכן כי חלק ממיני הסוג (אולי שברק קוצני) נאכלים ע"י חמורים. בסוג שברק כ-70 מינים מוסכמים. בישראל נאספו 15 מינים, מהם 2 נדירים.
כתב דרור מלמד