שלשון החוף (נקרא בעבר שלשון חופי) הוא דגן חד-שנתי, נטוי עד זקוף, גובהו 25-9 ס"מ, המסתעף מבסיסו. התפרחת הינה מכבד דמוי שיבולת, חפוי בנדן העלה העליון, צפוף בצעירותו ומתפשק עם ההבשלה. השיבוליות בודדות, דמויות יתד, בנות שני פרחים פורים תלת-אבקניים, יושבות על עוקצים קצרים, היוצאים מענפי המכבד. הגלומות גלדניות, איזמלניות, שוות זו לזו, ארוכות מהמוצים. בחלק ממיני השלשון למוץ התחתון שתי שיניים ומלען היוצרים מעין שלישיית זיפים שהקנו לסוג את שמו. בשלשון החוף קיימת שונות במבנה המוץ התחתון: הוא עשוי להיות חסר מלען לחלוטין, או להסתיים במלען שאורכו משתנה באוכלוסיות שונות ולעתים בקצהו זיפים ויש הרואים במופעים אלה זנים שונים. יתכן כי זנים אלה נוצרו מהכלאות בין שלשון החוף ושלשון סרגלני הקרוב לו מאוד והמצוי עמו באותו בית גידול. ההבדל העיקרי בין שני המינים הוא אורך המאבקים, שאינו עולה על מילימטר אחד בשלשון סרגלני ואשר הינו לפחות 1.5 מ"מ בשלשון החוף. הפריחה באביב.
שלשון החוף גדל בקרקעות חוליות לאורך מישור החוף. תפוצתו העולמית משתרעת על פני אסיה וחצי-האי ערב.
כתב דרור מלמד