שחליל שרוע

שחליל שרוע הוא צמח חד- או דו-שנתי, בעל שורש שיפודי העשוי להגיע לעומק של 30 ס"מ, קירח, שרוע והדוק לקרקע, גובהו 20-3 ס"מ. הגבעולים בשרניים, מסתעפים רדיאלית מטבור הצמח בבסיסו, כשושנת, לעתים נטויים מעט כלפי מעלה. העלים מסורגים, גודלם אינו אחיד ואורכם 20-5 ס"מ, להם פטוטרות רחבות ושטוחות וטרפים גזורים-מנוצים פעם-פעמיים לאונות מוארכות, תמימות או שסועות באופן בלתי אחיד ולכל עלה צורה ייחודית ושונה במקצת משל חברו.
אשכולות התפרחת הצפופים יוצאים מחיק עלים לאורך הגבעולים ובדרך כלל גם מחיקי הגבעולים היוצאים מבסיס הצמח, כך שמרכז הצמח עטור פרחים. עוקצי הפרחים קצרים, הגביע קטנטן, עלי הכותרת לבנים. ההאבקה נעשית ע"י חרקים, אך קיימת גם האבקה עצמית. הפרי תרמילון שאינו נפתח, נישא על עוקץ קצר מאוד, עשוי משתי אונות (מגורות) דמויות-כליה, קמוטות ומיובלות, פחוסות מלפנים ומאחור, ביניהן עמוד העלי, היוצר בראש הפרי בליטה חרוטית. בכל מגורה זרע כדורי יחיד, צהוב-חום.
שחליל שרוע פורח באמצע החורף ובאביב. הוא נפוץ במרכז הארץ ובצפונה, בשדות, בקרקע מהודקת ומופרעת ובקרקעיות של שלוליות חורף מתייבשות. תפוצתו העולמית משתרעת בארצות הים התיכון ואירופה ומשם חדר לאמריקה.
שם הסוג העברי – שחליל – נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של האקדמיה ללשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). המילון מציין כי לפני-כן נקרא הצמח "קרן-הצבי", אולי משום שעליו מזכירים קרניים מסועפות של אייל. יש לשער כי השם "שחליל" הוא וריאציה של "שחליים", סוג קרוב, גם הוא בעל שחלה כפולת מגורות. את שמו המדעי של הסוג, Coronopus, טבע מי שנחשב כ"אבי הבוטניקה" – תיאופרסטוס (Theophrastus), תלמידו ויורשו של אריסטו ופירושו "רגל העורב" (ביוונית: corono – "עורב"; pous – "רגל"), על שום צורת העלים המזכירה טביעת רגל של עורב. גם בערבית נקרא הצמח "רג'ל אל ערב" (רגל העורב) מקדמת דנא והוא מתואר גם בספרות העברית מימי ר' סעדיה גאון ובספרי מסעות בארץ ישראל. כך למשל מתאר את הצמח רופא מוסלמי ירושלמי בן המאה העשירית בשם אלתמימי: "רג'ל אלע'ראב מקום צמיחתו במקצת נחלות ירושלים, בנחלה הנמצאת ממזרח לירושלים לצד הדרך. והוא צומח בגובה "שבר" או שניים ומחצית מעלהו [צבעו] ירוק חזק , הנוטה בירקותו לשחור וכל עלה מעלהו מחורץ בשסע, מהם יתפצלו באמצע אורכם שלושה עלים דקיקים. ובמרכז העלה הגבוה ביותר, והעלים הסמוכים קצרים ממנו, כמו אצבעות עורב". בהמשך מציין אלתמימי ששורשו של צמח זה מעמיק לחדור לקרקע, ולצמח טעם חריף והוא ניכר בצבעו הלבן כאשר שוחקים אותו. ועוד ממשיך אלתמימי ואומר כי "אנשי ירושלים מבשלים אותו בשמן אנפאק ובמלח והוא היה מועיל להם לכאבי גב, ירכיים וארכובות [ברכיים]" (מתוך הספר: א"י וסוריה עפ"י תיאורו של אלתמימי, מאת זהר עמר וירון סרי בהוצאת אוניברסיטת בר-אילן, תשס"ד).
שם המין המדעי, squamatus, מלטינית – "קשקשני" מתייחס לגבשושיות הפרי.
בסוג שחליל תועדו 50 מינים, אך רבים מהם ככל הנראה הם שמות נרדפים למינים זהים ועדיין לא הוכרע מי הוא מין וודאי ומקובל. בישראל נאספו 2 מינים.

כתב דרור מלמד