שחליים קוצניים

שחליים קוצניים הוא צמח עשבוני חד-שנתי, קירח, זקוף, גובהו 40-10 ס"מ ולו שורש שיפודי עמוק, המקשה עד מאוד על עקירתו מהקרקע. הגבעולים זקופים, דוקרניים בקצותם (מכאן שם המין), מהם מסתעפים ענפים קצרים אופקיים או נטויים מעלה.
בבסיס הצמח שושנת עלים גזורים-מנוצים פעמיים-שלוש, בעלי פטוטרות. עלי הגבעול המרכזיים מסורגים, יושבים או בעלי פטוטרות קצרות, מוארכים, תמימים או מחולקים לאונות ישרות. עלי הגבעול העליונים תמימים.
התפרחת אשכולות קטנים צפופי-פרחים, היוצאים מחיקי עלים וכן נישאים בראשי הגבעולים, מתארכים עם ההבשלה. עוקצי הפרחים קצרים. עלי הגביע ביצניים-מחודדים, ירוקים ושוליהם קרומיים. עלי הכותרת לבנים, ארוכים כפליים מהגביע. השחלה עילית, בת שתי מגורות. אשכולות הפרי צפופים, הפירות הבשלים צמודים לגבעול, ציר התפרחת - השדרה - מסתיים בחוד קצר ודוקרני, מעין קוץ. עוקץ-הפרי קצר, מעובה, היגרוכסטי – כאשר הצמח יבש הפרי וצמוד לגבעול והוא מתפשק כתוצאה ממגע עם לחות. הפרי תרמילון, הנפתח במגע עם טיפות הגשם והזרעים ניתזים ממנו. הוא בן שתי מגורות שקשוותיהן ביצניות-מוארכות, פחוסות מלפנים ומאחור, מכונפות מעט, ארוכות מעמוד העלי ובחלק הפרי העליון הן נראות כאוזניים שביניהן שנץ עמוק ורחב. בכל מגורה זרע יחיד.
שחליים קוצניים פורח בחורף ובאביב. בית גידולו קרקעות לחות בצפון הארץ. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח אגן הים התיכון.
שמו העברי הקדום של הסוג הוא "שְׁחָלִים" (ראה משמאל על שם הצמח במקורות). בספרות העברית המודרנית הוא נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). במילון לצמחי ארץ-ישראל שיצא ע"י ועד הלשון בשנת תש"ו (1946) הוא מוזכר כבר בהגייה הנהוגה כיום: "שַׁחֲלַיִם". השם מתאר את השחלה כפולת המגורות במיני הסוג.
שם המין המדעי, Lepidium, ביוונית: "קשקש-קטן", מתייחס לצורת הפרי של חלק ממיני הסוג ונטבע ע"י חוקר הטבע והבוטנאי הרומי דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), בן המאה הראשונה לספירה, שספרו בן חמשת הכרכים "על עניינים רפואיים" (De Materia Medica) נחשב במשך מאות שנים כספר יסוד בתחום רפואת הצמחים.
שם המין המדעי, spinosum, מלטינית – "קוצני", כשמו העברי, על שום גבעולי הצמח הדוקרניים בהתקשותם עם ההבשלה.
הסוג שחליים הוא אחד הגדולים במשפחת המצליבים ובו יותר מ-150 מינים מוסכמים. בישראל נאספו 7 מינים, מהם 4 נדירים, שמתוכם 2 הם מינים "אדומים", הנמצאים בסכנת הכחדה.

כתב דרור מלמד