שחליים עדינים

שחליים עדינים (לשעבר שחלי האשפות) הוא צמח עשבוני חד- או דו-שנתי, קירח, לעתים שעיר מעט, זקוף, גובהו 30-10 ס"מ, בעל ריח בלתי-נעים. הגבעולים זקופים או נטויים, מהם מסתעפים אופקית או נטויים כלפי מעלה ענפים קצרים. עלי הבסיס מוארכים, משוננים או גזורים פעם אחת או פעמיים. עלי הגבעול מסורגים, ולהם פטוטרות קצרות, הם מוארכים, ושפתם תמימה.
התפרחת אשכולות קטנים צפופי-פרחים, בראשי הגבעולים והענפים הצדדיים, המתארכים עם ההבשלה. עוקצי הפרחים נימיים, ארוכים פי 3 מהפרחים הזעירים. עלי הגביע ביצניים-מוארכים. עלי הכותרת לבנים, קצרים או חסרים. הפרחים בני 2 אבקנים. השחלה עילית, בת שתי מגורות. הפירות מפושקים. עוקץ-הפרי דק, כפול מאורך הפרי. הפרי תרמילון בן שתי מגורות, שקשוותיהן ביצניות-עגולות, פחוסות מלפנים ומאחור, בראש הפרי שנץ קטן. בין הקשוות ניכר עמוד העלי, הקצר מן הקשוות ואינו עובר את השנץ שבראש הפרי. בכל מגורה זרע יחיד.
שחליים עדינים פורחים בחורף ובאביב. בית גידולם צידי דרכים, בתי גידול מופרעים וערוגות. שחליים עדינים הוא צמח נדיר למדי הגדל במרכז הארץ ובצפונה. תפוצתו העולמית משתרעת באירופה ובאסיה ומשם חדר לכל היבשות.
את המין שחליים עדינים תיאר לראשונה אבי הטקסונומיה המודרנית, הרופא והבוטנאי השבדי לינאוס (Carolus Linnaeus), בשנת 1753.
שמו העברי הקדום של הסוג הוא "שְׁחָלִים" (ראה משמאל על שם הצמח במקורות). בספרות העברית המודרנית הוא נזכר לראשונה במילון "ילקוט הצמחים" של ועד הלשון העברית, שערכו פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), בשנת תר"ץ (1930). במילון לצמחי ארץ-ישראל שיצא ע"י ועד הלשון בשנת תש"ו (1946) הוא מוזכר כבר בהגייה הנהוגה כיום: "שַׁחֲלַיִם". השם מתאר את השחלה כפולת המגורות במיני הסוג.
שם המין המדעי, Lepidium, ביוונית: "קשקש-קטן", מתייחס לצורת הפרי של חלק ממיני הסוג ונטבע ע"י חוקר הטבע והבוטנאי הרומי דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), בן המאה הראשונה לספירה, שספרו בן חמשת הכרכים "על עניינים רפואיים" (De Materia Medica) נחשב במשך מאות שנים כספר יסוד בתחום רפואת הצמחים.
שם המין המדעי, ruderale, מלטינית – "של מקומות אשפה", רודרלי, משום ששחליים עדינים מבכר בתי גידול מופרעים ומעזבות.
שם המין העברי הקודם, שהיה תרגום השם המדעי - שַׁחֲלֵי הָאַשְׁפּוֹת - שונה לשחליים עדינים ע"י האקדמיה ללשון העברית בשנת 2003, כדי לשמור על אחידות הצורה של שם הסוג – שחליים – ללא הטייתו, בכל מיני הסוג. שם הלוואי עֲדִינִים נקבע על פי נופו של הצמח.
הסוג שחליים הוא אחד הגדולים במשפחת המצליבים ובו יותר מ-150 מינים מוסכמים. בישראל נאספו 7 מינים, מהם 4 נדירים, שמתוכם 2 הם מינים "אדומים", הנמצאים בסכנת הכחדה.

כתב דרור מלמד