ערבז סוככני הוא צמח חד- או דו-שנתי (לעתים מחזיק מעמד עונות נוספות), קרח, זקוף, גובהו 50-20 ס"מ. הגבעולים עדינים, מצולעים. העלים בבסיס הצמח ערוכים כשושנת, דמויי מרית, גדולים כפליים ויותר מעלי הגבעול. עלי הגבעול נגדיים, יושבים, ביצניים, זוגות העלים מרוחקים אלה מאלה.
התפרחת דו-בדית, שבה מציר התפרחת הראשי, המסתיים בפרח, יוצא זוג סעיפים צדדיים מחיק עלים, שכל אחד מסתיים אף הוא בפרח או ממשיך להסתעף פעם-פעמיים נוספות באופן דומה. במראה הכללי התפרחת היא דמויית-סוכך שופע פרחים - מכאן שם המין העברי. העלים המלווים את הסתעפויות התפרחת הולכים ונעשים קטנים ככל שהם בעמדה גבוהה יותר.
הפרחים דו-מיניים, נכונים. לגביע 5 אונות צרות ומחודדות, מאוחות בבסיסן. הכותרת דמויית-מסמר. צבע צינור הכותרת ירקרק עד קרם והוא ארוך פי 2 מאורך הגביע. אוגן הכותרת בן 5 אונות ביצניות, צבעו ורוד-לילך ומרכזו צהבהב. מחלקו העליון של צינור הכותרת מזדקרים 5 אבקנים שמאבקיהם סליליים, מבנה אופייני לכל מיני הסוג. עמוד העלי נושא צלקת גדולה, מחולקת ל-2 אונות מאוחות. השחלה עילית ולה 2 מגורות. הפרי הלקט בן 2 מגורות. הזרעים קטנים, א-סימטריים, צבעם חום בהיר, מחוספסים.
ערבז סוככני פורח בסוף האביב ובתחילת הקיץ. הוא גדל בחורשי הגליל והכרמל, על קרקעות גיריות. ערבז סוככני הינו צמח נדיר בישראל, אם כי במקומות גידולו ניתן למצוא לעתים עשרות רבות של פרטים. תפוצתו העולמית משתרעת באירופה - שם הוא נפוץ - ובמזרח התיכון ומשם חדר לשאר היבשות.
ערבז סוככני משמש כצמח מרפא וכמרכיב עיקרי בתערובת "פרחי באך", שפיתח ההומאופט האנגלי בן המאה ה-19, ד"ר אדוארד באך (Edward Bach). הוא משמש לטיפול בבעיות מעיים וכבד.
שם הסוג המדעי, Centaurium, הוא הקנטאור המיתולוגי, חציו אדם וחציו סוס, מתייחס לאגדה על פיה הקנטאור קירון (Chiron), שהיה בעל יכולות ריפוי, השתמש בפרח הערבז לריפוי פצע מיריית חץ בעקבו. שם המין המדעי, erythraea, מיוונית - erythros - "אדום", מורה על צבע הפרחים העז.
השם העברי ערבז מקורו בשפה הסורית והוא הוכנס לראשונה לשימוש בשנת 1881, ע"י חוקר התנ"ך, הבוטנאי והבלשן היהודי-הונגרי הרב ד"ר עמנואל לב, מחבר הספר "צמחי היהודים", בחיבורו המוקדם יותר - "שמות הצמחים בארמית". השם אומץ רשמית ע"י "ועד הלשון העברית", שהוקם בשנת תרס"ה (1905) בירושלים והוא נכלל ברשימת "הצמחים המצויים בארץ", בעריכת ישראל איתן, מורה לידיעות הטבע בגימנסיה העברית בירושלים, שפורסמה ב"מחברת ג'" של ועד הלשון, בשנת תרע"ב (1912). מעניין לציין כי זמן קצר לאחר מכן (תרע"ד, 1914) תקף האגרונום אהרון אהרונסון במאמר נוקב וסרקסטי את שמות הצמחים שחודשו ע"י ועד הלשון: "ומי יגלה לנו את הסודות הטמירים שבשמות החדשים, מעין "לחך", "ערבז" (!!), או בשמות שנתקבלו ע"י הוועד כמו "רקפת"..." (מאמר זה ותגובתו התקיפה של ישראל איתן נדפסו ב"מחברת ה' מזכרונות ועד הלשון", תרפ"א, 1921).
בסוג ערבז כ-30 מינים. בישראל נאספו 4 מינים, שלשה נדירים.
כתב דרור מלמד