שעלב ארוך הוא דגני חד-שנתי, מסועף מבסיסו לגבעולים רבים, קירח, נטוי עד זקוף, גובהו 60-10 ס"מ. הקנים אשונים, חלקים. נדני העלים קירחים. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית. טרפי העלים גלולים. התפרחת מכבד מכונס ארוך, המגיע לכדי אורך של 15 ס"מ (מכאן שם המין העברי), דל-ענפים, דמוי שיבולת ממולענת, שבסיסו מרוחק מנדן העלה העליון. זהו סימן מבדיל בין שעלב ארוך לשעלב מצוי, שבו המכבד עטוי בנדן העלה. השיבוליות דמויות-יתד, פחוסות מצדדיהן, נישאות יחידות על עוקצים קצרים, מתפרקות עם ההבשלה ומכילות 7-5 פרחים חד-אבקניים, רובם פורים, הקיצוניים שבהם מנוונים. הגלומות מחודדות, בלתי שוות. אורך הגלומה התחתונה כרבע עד מחצית אורך הגלומה העליונה וזו אורכה כאורך המוץ הסמוך, לעתים מסתיימת במלען קצר. המוץ התחתון איזמלני, גלדני, אורכו 8-4 מ"מ והוא מסתיים במלען מחוספס, שאורכו פי 3-2 מאורך גוף המוץ. הגרגיר מעורה במוצים.
שעלב ארוך פורח בסוף החורף ובאביב. הוא צמח נדיר בישראל, הגדל בבתי גידול יובשניים וחוליים בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית רחבה ומשתרעת על פני אירופה, אפריקה, אסיה, דרום-אמריקה ואוסטרליה.
שם הסוג העברי, "שעלב", הוא וריאציה על עברות שמו הלטיני-מדעי ,Vulpia, המזכיר את המילה הלטינית: "שועל" (Vulpes). למרבה האירוניה לא בעל החיים שועל מונצח כאן, אלא רופא ורוקח גרמני ובוטנאי חובב בשם וולפיוס(Johann Samuel Vulpius, 1760-1846) , שלכבודו קרא הבוטנאי הגרמני גמלין (Karl Christian Gmelin, 1762-1837), את הסוג, אותו תיאר לראשונה בשנת 1805. השם "שעלב" (מערבית: ת'עלב) חודש ע"י ועד הלשון העברית ומוזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם מציינים הכותבים כי "קשה היה לוועדה לגזור שם נוסף מן שועל והיא חידשה - שעלב". מוקדם יותר, טבע איש העליה השניה, פסח אוירבך (1877-1945), מחנך, סופר וחוקר טבע, את השם "זנבאי" כשם הסוג בעברית והוא אומץ ע"י הפרופ' אלכסנדר איג, מיכאל זהרי ונעמי פינברון במהדורה הראשונה של מגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל" (תרצ"א, 1931), אולם במהדורה השניה של מגדיר זה שהופיעה בתש"ח (1948) כבר נקרא הסוג בשמו הנוכחי - "שעלב".
שעלב ארוך תואר בשנת 1847 ע"י החוקר הגרמני ניס (Christian Gottfried Daniel Nees von Esenbeck, 1776-1858) , רופא, פילוסוף, זואולוג ובוטנאי פורה, אשר תיאר קרוב ל-7,000 מיני צמחים. למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1822 כשייך לסוג בן-אפר Festuca muralis)) ע"י הבוטנאי הגרמני קנוט (Carl Sigismund Kunth, 1788-1850), מחלוצי הטקסונומים של צמחי יבשת אמריקה. שם המין המדעי, muralis, (מלטינית:murus - "קיר", muralis - "צומח על קירות") על שום הימצאו לעתים בסדקי חומות. שם המין העברי, "ארוך", נזכר לראשונה ב"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", הנ"ל (תרצ"א, 1931), ובשמו העדכני, "שעלב ארוך" הובא במהדורה השניה של מגדיר זה (תש"ח, 1948), נזכר ב"פלורה פלשתינה" (1986) ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג שעלב כ-25 מינים, 8 מהם נאספו בישראל, רובם נדירים.
כתב: דרור מלמד