דרדר החרחבינה

דרדר החרחבינה הוא עשב רב-שנתי שגבהו 30-50 ס"מ, לרוב בעל מספר גבעולים. הצמח ירוק ומכוסה בכל חלקיו בלבד לבן דליל. הגבעול קשיח, מצולע, ונושא בדרך-כלל קרקפת אחת.
העלים בלתי קוצניים, מחולקים-מנוצים, אונותיהם אינן שוות באורכן ובצורתן. אורך העלים עד 15 ס"מ. רובם (הגדולים שבהם) ערוכים בשושנת בבסיס הצמח, ומיעוטם מפוזרים בדלילות על הגבעולים. כל העלים בעלי שערות לבנות בצידם התחתון.
הקרקפות בודדות בראשי הגבעולים. קוטר הקרקפת בפריחה 4-5 ס"מ. חפי המעטפת רעופים, ערוכים ב- 5-7 דורים. החפים דמויי ביצה, שפתם לבנה ומצוייצת. חפי 4-5 הדורים החיצוניים מסתיימים בקוץ ארוך שצבעו חום ולאורכו מפוזרים קוצים צדדיים קצרים.
צבע הפרחים וורוד-ארגמן. אורכם – 3-4 ס"מ. אורך הזרעונים כ-5 מ"מ.
דרדר החרחבינה צומח בסדקים וכיסי קרקע בסלעים באזורי ספר המדבר. טיפוס תפוצה – איראנו-טורני.
כתבה ליאורה קרת

בסוג דרדר 600 מינים, בארץ 22, מהם 5 אנדמיים לארץ-ישראל או לסביבתה הקרובה. מינים אחדים של דרדר מקובלים בגינות-נוי. העלים יוצאים בתחילת החורף בבסיס הצמח דוּרים-דוּרים, ונראה שזה המקור לשם הסוג בעברית ובערבית. העלים האלה נאספים על-ידי ערביי הארץ כירק לסלט, טעמם מריר עדין. רוב מיני הדרדר קוצניים. העלים והגבעולים אינם קוצניים, הקוצים מרוכזים בעלי-המעטפת (חפים), המקיפים את התפרחות. אלה קרומיים או גלדניים, רעופים, ומסתיימים לרוב בקוץ. כל הפרחים צינוריים. הפרחים החיצוניים בקרקפת עקרים, חסרים שחלה, עלי ואבקנים. לעיתים הם גדולים יותר מפרחי המרכז, והם בלתי-נכונים (א-סימטריים), משמשים מעין שלט-פרסומת הקורא מרחוק לחרקים המאביקים. הפרחים הפנימיים דו-מיניים, נכונים, כל אחד מהם זקוק להאבקה נפרדת. האבקה עצמית נמנעת בזכות הפרדה במועדי ההבשלה של החלק הזכרי (האבקנים) והחלק הנקבי
(הצלקת): האבקנים מבשילים קודם, ורק אחרי כמה ימים מבשילה הצלקת. מנגנון ההאבקה מופלא, מומלץ להפעילו באמצעו קיסם ולעקוב אחריו: האבקנים בפרח מאוחים במאבקיהם (שקי-האבקה שבראש האבקנים) ויוצרים יחד צינור המקיף את עמוד העלי. פתחי המאבקים פונים פנימה. כאשר מבשילה האבקה היא מצטברת בתוך הצינור, ואילו הצלקת (שבראש עמוד העלי החבוי בתוך הצינור) עוד לא בשלה לקלוט אבקה. חרק הנוגע בפרח בשל מחולל בפרח תגובה מדהימה: צינור האבקנים מתחיל להתנועע בתנועה גלית, זירי האבקנים מתקצרים, ואז הצלקת (שאינה מתקצרת) דוחפת כמו בוכנה גושיש אבקה אל ראש הצינור, וזה נדבק לחרק. כשיגיע החרק אל פרח אחר, שהצלקת שלו כבר בשלה ובולטת מעל המאבקים, הוא יאביק את הצלקת. הזרעים מצויידים לרוב בציצית, המסייעת לפיזורם ברוח.
כתב מייק לבנה