נשרן מכחיל

הדפסה
  Piptatherum blancheanum שם מדעי
דגניים
Poaceae
משפחה
חסר עלי כותרת מס' עלי כותרת
סרגלי צורת העלה
תמים שפת העלה
חברות שיחים (בתה וגריגה) בית גידול
עגול צורת הגבעול
עשבוני רב-שנתי צורת חיים
גולן, גליל, עמק ירדן עליון, עמקים, כרמל, הרי יהודה, שרון, שפלה, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה

נשרן  מכחיל
צילום: © דרור מלמד   כרמל, 4-2012
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

נשרן מכחיל הוא דגני רב-שנתי, קירח, זקוף, גובהו 100-50 ס"מ, מסועף מבסיסו, גדל בצברים בני מספר שלוחות ריבוי. הקנים אשונים, נוטים מעט מכובד התפרחות, עשויים 4-3 פרקים. נדני העלים קירחים, חלקים או מחוספסים מעט. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית, ריסנית. טרפי העלים שטוחים, מצטררים, מסתלסלים עם התייבשם - סימן שדה מועיל לזיהוי המין. התפרחת מכבד רפה בראש הגבעול. לאורך ציר התפרחת יוצאים ענפי המכבד יחידים או בזוגות, חלקם מתפצלים לענפי משנה מזוותים ואשונים ועליהם עוקצים קצרים, הנושאים שיבוליות יחידניות. בצעירותו, מכונסים ענפי המכבד בצמוד לציר התפרחת, עטויים בנדן העלה העליון ועם ההבשלה הם מתפשקים לצדדים וציר התפרחת המתארך מתרחק מן העלה. השיבוליות איזמלניות, פחוסות מעט, בנות פרח תלת-אבקני יחיד, אורכן מעט פחות מסנטימטר אחד - כפליים מגודלן של שיבוליות נשרן הדוחן הנפוץ. הגלומות שוות זו לזו באורכן וצורתן, ביצניות-מחודדות, קרומיות, מעורקות, ירוקות בשוליהן וסגולות בגבן - מכאן שם המין העברי. הגלומות חופות את המוצים ואת חלקו התחתון של המלען היוצא מהם, נשארות יציבות על עוקץ השיבולית לאחר ההבשלה. המוצים גילדניים, ביצניים, קהים בראשם, קירחים, חלקים ומבריקים, משחירים עם ההבשלה. לעתים בבסיס המוץ התחתון שתי ציצות שיער קצרות. המוץ התחתון מסתיים במלען ישר, אורכו כמחצית הסנטימטר. ברוב מיני הנשרן נושר המלען בקלות ומכאן שם הסוג (גם השם המדעי ,Piptatherum, מיוונית:  pipto - "נושר", ather - "חוד", לאמור: "מלען נשיר") ואילו המלען של נשרן מכחיל יציב יחסית. הגרגיר ביצני, קירח, מעורה במוצים.
נשרן מכחיל פורח באביב. הוא גדל בשולי חורשים, בבתות וגריגות ומצוי בצפון הארץ ומרכזה. תפוצתו העולמית מוגבלת לישראל, לבנון, סוריה וטורקיה.
נשרן מכחיל תואר בשנת 1859 בידי צמד הבוטנאים, הצרפתי דסבו  (Étienne-Émile Desvaux, 1830-1854)  והשוויצרי בואסייה  (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), מחשובי החוקרים של הצומח במזרח התיכון, אשר בחיבורו הנרחב "Flora Orientalis" ("הצומח של המזרח") תיאר אלפי מינים חדשים למדע. השניים קראו את המין, blancheanum, לכבודו של הבוטנאי הצרפתי בלאנש (Charles Isidore Blanche, 1823-1887), חוקר צמחיית המזרח התיכון וידידו של בואסייה. בדרך כלל שמות מינים הקרויים על שם אישים אינם מוחלפים בעברית ולפיכך מן הראוי היה לקרוא למין "נשרן בלאנש". ככל הנראה הסיבה לסטייה מכלל זה במקרה דנן נובעת מזיהוי מוטעה של המין ע"י פרופ' אלכסנדר איג (1894-1938), מראשוני הבוטנאים בארץ ישראל, ראש המחלקה הראשון לבוטניקה באוניברסיטה העברית ומייסד הגן הבוטני בהר הצופים. איג הגדיר את המין בשעתו (1927) כ-Oryzopsis coerulescens (בעבר נכללו מיני הנשרן בסוג Oryzopsis) ו-coerulescens משמעו בלטינית: "כחלחל", אולם מין זה אינו מצוי בארץ-ישראל. ב"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל" מאת הפרופ' אלכסנדר איג, מיכאל זהרי ונעמי פינברון (תשי"ג, 1953), מופיע הצמח עדיין בשם המדעי Oryzopsis coerulescens ושם נזכר לראשונה שמו העברי "נשרן מכחיל", בהתאמה לשם הלטיני. שם עברי זה נשמר בחלק הרביעי של הפלורה פלשתינה (1986) שנכתב בידי עוזרתו של איג, הפרופ' נעמי פינברון, למרות שכאן כבר תוקן השם המדעי ל-Piptatherum blancheanum. לימים נכלל השם "נשרן מכחיל" ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003). שם הסוג "נשרן" נזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946).
בסוג נשרן 36 מינים מוסכמים,  4 מהם נאספו בישראל.

כתב: דרור מלמד


מקורות מידע


 
גינון חסכוני בצמחי בר