גומא הפרקים הוא עשב רב-שנתי, הצומח במקבצים, זקוף, גובהו 2-1 מטרים, בעל קנה שורש זוחל. הגבעול אשון, גלילי, מצטרר לקראת התפרחת. פנים הגבעול, שכמו בכל הגומאיים אינו חלול, מחולק לרוחבו במחיצות, המקנות לו מראה מפרקי עם התייבשותו וזהו הסימן הבולט לזיהוי המין. ניתן גם למשש את הגבעול ולחוש את מחיצות הרוחב. העלים כמעט חסרי טרף, בעלי נדנים דקים.
התפרחת סוכך מורכב, בן 12-4 קרנות בלתי שוות שבקצה כל אחת צבר מרובה שיבוליות צרות-מוארכות. בבסיס התפרחת חפי מעטפת קצרים, איזמלניים, מחודדים. הגלומות אדמדמות-חומות, חופפות. הפרחים בכל שיבולית מרובים ומכילים שלשה אבקנים ושלש צלקות.
גומא הפרקים פורח באביב ובקיץ. הוא נדיר למדי בישראל וגדל בביצות ומקווי מים באזור הכנרת ובשרון.
מקורו של גומא הפרקים באגן האמזונס ומשם התפשט לאזורים טרופיים באפריקה ובאסיה וחדר גם לצפון אמריקה ואוסטרליה. הצמח נקרא Piri Piri בפי הילידים שבאזור האמזונס, שם הוא נחשב כבעל תכונות כישוף ורפואה ומקנה השורש שלו מפיקים שיקויים לטיפול במחלות שונות, ריפוי פצעים ושיכוך כאבים. גם ברפואה המודרנית מפיקים מהצמח חומרים פעילים, היעילים כנגד עוויתות מחלת הנפילה (כפיון, אפילפסיה).
בסוג גומא מוכרים יותר מ-700 מינים מוסכמים, הגדלים, בדרך כלל, בקרקעות לחות וליד ובתוך מקווי-מים מתוקים, באזורים טרופיים וממוזגים בכל היבשות. בישראל נאספו 26 מיני גומא, הנפוץ שבהם הינו גומא הפקעים, הגדל בגינות ובמקומות מושקים, אך רוב המינים נדירים. שבעה מיני גומא הם מינים אדומים, המצויים בסכנת הכחדה, שניים מהם – גומא רחב-עלים וגומא נאה – כבר נכחדו, עקב הצטמצמות בתי הגידול הטבעיים שלהם, עם דלדול גופי המים בישראל. בשנים האחרונות מוכרים לפחות שני מיני גומא פולשים המתרבים בישראל ועלולים להפר את האיזון האקולוגי: גומא ריחני וגומא מניפני.
כתב דרור מלמד