הירבוז מוזכר במשנה (מסכת שביעית פרק ט' משנה א') כצמח-בר נאכל, שאין צורך להביא ממנו מעשרות. מקור השם ירבוז הוא, ככל הנראה, בשפה הפרסית העתיקה - 'יארבוז'.
הירבוז נזכר גם , במסכת שביעית "הפגם והירבוזין השוטים... פטורין מן המעשרות" (שביעית פ"ט, מ"א) ובמסכת כלאיים "אין מרכיבין... ולא תרד על גבי ירבוז מפני שירק בירק" (כלאים א', י"א).
ברפואה העממית משמש הירבוז להורדת חום , תרופה נגד בצקת, שלשולים, דיזנטריה, הכשות נחשים ארסיים, פצעים חיצוניים, דלקת הסימפונות (ברונכיט) וכמסייע לזירוז המחזור החודשי.