ברכיתציאסטרום קטיפתי

בפלורה פלסטינה מתוארים 4 מיני ברכיתציום (Brachythecium) שנאספו בישראל. בשנים האחרונות נעשתה רביזיה במשפחת Brachytheciaceae על-ידי צמד החוקרים, הבריולוג הרוסי איגנטוב (-Mikhail Stanislavovich Ignatov, 1956) והבוטנאית הפינית הוטונן (-Sanna Marjukka Huttunen, 1973), ובתוכה גם הסוג ברכיתציום עבר שינויים טקסונומיים ואחדים ממיני הסוג שוייכו לסוגים חדשים (1). לסוג החדש סקיאורו-היפנום (Sciuro-hypnum), שויך, בין השאר, המין Brachythecium populeum, הגדל בישראל. הסוג סקיאורו-היפנום נבדל מן הסוג ברכיתציום בכך שהצמחים קטנים מאוד, על-פי רוב הם מעין חד-ביתיים (autoicous, איברי המין הזכריים והנקביים נישאים על אותו פרט) וזיף המנבג (seta) מחוספס.

לסוג החדש ברכיתציאסטרום (Brachytheciastrum), שוייך, בין השאר, המין Brachythecium velutinum, המתואר כאן. הסוג ברכיתציאסטרום קרוב יותר אבולוציונית לסוג משיינית (Homalothecium) מאשר לסוג ברכיתציום, אם כי אינם דומים מורפולוגית, אך מעניין לציין כי שני הסוגים מבכרים תנאים יובשניים למדי (קסרופיטים, xerophytic) ולפיכך לא ייפלא שהם גדלים בישראל.

המינים B. mildeanum ו-B. rutabulum, הגדלים בישראל, נותרו בסוג Brachythecium.

 

ברכיתציאסטרום קטיפתי הוא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב זוחל, שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Brachytheciaceae, יוצר שטיחים צפופים. הגמטופיט קטן ועדין, ירוק-צהבהב, או ירוק-בהיר. הגבעולים שרועים-זוחלים, מתפצלים לענפים באופן בלתי-סדיר. העלים  מרווחים לאורך הגבעול, פרושים-נוטים בזווית חדה מן הגבעול, לעתים כפופים-חרמשיים, ונראים כאילו הם מסודרים כמעט במישור אחד. הטרפים איזמלניים, לעתים בסיסם רחב וחובק מעט את הגבעול, מצטררים הדרגתית לכדי חרטום ארוך ומחודד, קצהו לעתים מעוקם. שולי הטרף שטוחים, משוננים, בעיקר בקצה. עורק האמצע נמשך לכדי מחצית עד שלושת-רבעי אורך הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבג (ספורופיט) סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך משתחרים הנבגים. הזיף (seta) זקוף, אדמדם, מחוספס לכל אורכו, נושא קופסית מנבג (capsule) ביצנית-קצרה עד דמויית כד, מעובה, לא-סימטרית, זקופה עד כמעט אופקית ביחס לקרקע, מאדימה. בהתייבשה מתקשתת הקופסית קמעא ומתקצרת ונעשית מוצרת מעט מתחת לפי-המנבג. מכסה המנבג (operculum) חרוטי, תכונה המבדילה את מיני הסוג מן הסוגים רינכוסטגיום, אמקור ואמקורית.  תכונה זו מהווה סימן שדה חשוב להבדיל בין ברכיתציאסטרום קטיפתי לבין אמקורית עדינה, הדומה מאוד ואשר גדלה לעתים באותו בית גידול, שלה מכסה מנבג מקורי-ארוך. פי-המנבג (peristome) כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים והטבעת הפנימית (endostome), עשויה קרום-בסיס (basal membrane) גבוה, מחולק ל-16 מקטעים ריסניים מפותחים היטב, דמויי-שיניים, הערוכים בין שיני האקזוסטום. 

ברכיתציאסטרום קטיפתי הוא מין וריאבילי והשונות הצורנית מתבטאת בגודל הצמחים, באורך העלים ובצורתם וכן בגודל תאי הטרף. שונות זו נגרמת, בין השאר, מבית הגידול והתנאים האקלימיים. באזורי שפלה, הצמחים גדולים יותר והעלים חרמשיים ומשוננים יותר, לעומת צמחים הגדלים באזורים הרריים גבוהים (2). 

כרוב טחבי ישראל, ברכיתציאסטרום קטיפתי צומח משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). בחודשי החורף ניתן למצאו עם שפע מנבגים, המקלים על זיהויו בשדה. הוא נדיר עד מזדמן בישראל, לעתים מרובה במקום הימצאו, גדל בגלילות הצפוניות של ישראל - בגליל העליון, בגולן ובחרמון. בית גידולו מקומות מוצלים על קרקע, סלעים וגזעי עצים. תפוצתו העולמית משתרעת בדרום-מערב אסיה, אגן הים התיכון, אירופה, צפון אפריקה וצפון אמריקה.

ברכיתציאסטרום קטיפתי תואר לראשונה על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), ששייכו לסוג Hypnum. הדוויג נחשב כ"אבי חקר הטחבים (בריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). בשנת 1853 העביר שימפר את המין לסוג ברכיתציום (Brachythecium velutinum) ושיוך זה פורסם ב-"Bryologia Europaea", חיבור בן שישה כרכים מאת שלישיית בריולוגים, הצרפתי שימפר (Wilhelm Philippe Schimper, 1808-1880) והגרמנים  ברוך (Philip Bruch, 1781-1847) וגומבל (Wilhelm Theodor Gümbel, 1812-1858), שכתיבתו נמשכה בין השנים 1836-1855 ואשר הכיל תיאור של כל מיני הטחבים של אירופה שהיו ידועים בשעתם. כאמור, בשנת 2002 הופרד המין מהסוג ברכיתציום והועבר לסוג ברכיתציאסטרום. שמו המדעי של הסוג, Brachytheciastrum, מרמז על דמיון חלקי לסוג ברכיתציום (הסיומת הלטינית astrum, משמשת בבוטניקה לתיאור מינים "מדומים", הנראים כמו מין מסויים אך משטים במתבונן). משמעות השם המדעי Brachythecium, מיוונית: brachys - "קצר",  theke - "תיק" - מאזכר את קופסית המנבג הקצרה למדי ברוב מיני הסוג. שמו המדעי של המין, velutinum, מלטינית: "קטיפתי", על שום המראה הרך והנעים למגע של שטיחי הטחב, כך גם השם העברי, שאינו רשמי.

בסוג ברכיתציאסטרום כ-15 מינים, ברכיתציאסטרום קטיפתי הוא המין היחיד בסוג שנאסף בישראל.

 

כתב: דרור מלמד

  

(1)   Ignatov, M.S. & Huttunen, S. (2002). Brachytheciaceae 
(Bryophyta) - a family of sibling genera. Arctoa 11: 259–260

(2)   Orgaz, J.D., Cano, M.J. & Guerra, J. (2013). Taxonomic Revisionof Brachytheciastrum (Brachytheciaceae, Bryophyta) from the Mediterranean Region. Systematic Botany, 38: 283-294