עוקץ-עקרב אפור

עוקץ-עקרב אפור הוא צמח עשבוני חד-שנתי, מאפיר (מכאן שם המין העברי), שרוע עד זקוף, גובהו 50-30 ס"מ. הצמח כולו עטוי שערות לבנבנות קצרות, ההדוקות לאברי הצמח. הגבעולים עדינים, גליליים, מסתעפים מבסיס הצמח ומתפצלים לאורכם לענפי משנה. העלים מסורגים, נישאים על פטוטרות, דמויי-ביצה או סגלגלים, קהים או מחודדים מעט בקצותיהם, עורקיהם שקועים על פני העלה ובולטים בגבו. התפרחת אשכול ארוך למדי ורפה, גלול בקצהו, המזכיר במראהו זנב של עקרב (מכאן שם הסוג העברי, "עוקץ-עקרב". השם "זנב-עקרב" תפוס ע"י סוג אחר - Scorpiurus). לעתים קרובות התפרחות מסודרות במזלג אשכולות בראשי הגבעולים. הפרחים יושבים על ציר התפרחת, או נישאים על עוקצים קצרצרים, מסודרים בדלילות בשורה אחת מסורגת קלות, מרוחקים זה מזה ככל שהם מתרחקים מקצה האשכול. הגביע ארוך כאורך צינור הכותרת או מעט יותר, זיפני, עשוי 5 אונות איזמלניות, מחודדות, לעתים נשיר אך פעמים נותר יציב על ציר התפרחת לאחר ההבשלה. הפרח דמוי-מסמר. לאוגן הכותרת 5 אונות לבנות, ביצניות-קהות, שעירות בשטחן הפונה אל החוץ וקרחות בשטחן הפנימי, לעתים מצויה שן זעירה בין האונות. אורך צינור הכותרת כאורך אונות האוגן, ובחלקו התחתון קבועים 5 אבקנים גדולים, שמאבקיהם מסתיימים בקצה דמוי-אנקול. עמוד העלי קצר מאוד, נושא צלקת חרוטית רחבה וארוכה, שעירה בקצה. הפרי עשוי 4 פרודות מקומטות-מגובששות, שעירות מעט או קירחות.
כרבים ממיני הסוג, עוקץ-עקרב אפור מכיל אלקלואידים פירוליזידיניים, המגנים על הצמח מפני מזיקים, בשל פעילותם האנטי-פטרייתית והיותם דוחי חרקים.
עוקץ-עקרב אפור פורח באביב ובקיץ. בית גידולו שדות וקרקעות מעובדות. הוא צמח נדיר למדי בישראל, הגדל בעיקר בצפון-מערב הארץ, אך נאסף פה ושם בגלילות דרומיות. תפוצתו העולמית משתרעת באזור מזרח הים התיכון מירדן וצפון עירק, דרך לבנון וסוריה ועד לטורקיה.
עוקץ-עקרב אפור תואר בשנת 1849 ע"י הבוטנאי השוויצרי, חוקר צמחי המזרח התיכון, בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), אשר קרא אותו לכבודו של הבוטנאי הלוקסמבורגי בובה (Nicolas Bové, 1802-1842). שם הסוג המדעי, Heliotropium, מיוונית: helios - "שמש", tropiein - "להסתובב", מציין את התכונה של בני הסוג, כמו צמחים רבים אחרים, להסב את תפרחתם אל השמש, בהתאם לתנועתה. שם הסוג העברי, "עוקץ-עקרב", מובא לראשונה בספרו של אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני, מייסד "נאות קדומים"): "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו", שראה אור בשנת תרע"ז (1917). כמה שנים קודם לכן, בשנת 1913, הוצע השם "צמריון" כשם הסוג [רשימת "מֻנחי-הצמחים" עברית-ערבית-רומית-אשכנזית, התפרסמה בזכרונות ועד הלשון מחברת ג (תרע"ג)], אך שם זה לא התקבל.
בסוג עוקץ-עקרב כ-145 מינים, 14 מהם נאספו בישראל.
 כתב: דרור מלמד