אספרג חד

הדפסה
  Asparagus acutifolius שם מדעי
אספרגיים
Asparagaceae
משפחה
6 מס' עלי כותרת
אין עלים צורת העלה
אין עלים שפת העלה
קרקעות כבדות בית גידול
מצולע צורת הגבעול
מטפס צורת חיים
גולן, חרמון, עמק ירדן עליון, תפוצה בארץ
1
2
3
4
5
6
7
8
9
10
11
12
עונת הפריחה
תבלין ו/או צמח מאכל

אספרג חד
צילום: © דרור מלמד   צפון הגולן, 9-2015
© כל הזכויות שמורות לצלמים ולאתר צמח השדה.

תמונות נוספות:

מידע נוסף

אספרג חד הוא מטפס רב-שנתי, ירוק-עד, מעוצה בבסיסו, מסועף וסבוך, גובהו עד מטר אחד ויותר. לצמח קנה-שורש תת-אדמתי זוחל, שממנו עולים נצרים רכים, נושאים עלים מנוונים, דמויי-קשקשים, בבסיסם זיז דוקרני, הולכים ונעשים קוצניים עם ההתבגרות וכמעט שאינם מובחנים בצמח הבוגר. הנצרים מתארכים ומשתרגים, מטפסים על עצים ושיחים סמוכים. גבעולי וענפי הצמח מפוספסים-מחורצים קלות, קטיפתיים. בחיק העלים הקשקשיים מתפתחים עם התבגרות הצמח אגודות של 12-4 פילוקלדים - ענפים מטמיעים קצרצרים, אשונים, שווים פחות או יותר זה לזה באורכם, שאינו עולה על סנטימטר אחד, דמויי עלים מחטניים-קוצניים, מסתיימים בחוד צהבהב דקיק, הנעשה דוקרני מאוד בצמח הבוגר (מכאן שמו העברי של המין. גם שמו המדעי של המין, acutifolius, מלטינית: acuti - "חד", folius - "עלווה", לאמור: "חד-עלים"). הפרחים בדרך-כלל חד-מיניים והצמחים דו-ביתיים - על פרט יחיד ערוכים פרחים זכריים ועל פרט אחר פרחים נקביים. לעתים הצמחים פוליגמיים ועליהם פרחים חד-מיניים ודו-מיניים. הפרחים יחידים, או זוג בחיק עלים, נישאים על עוקצים, הנראים יוצאים מבסיס אגודת הפילוקלדים. עוקץ הפרח ארוך מעט מן הפרח, באמצעו מפרק. העטיף פשוט, פעמוני, דמוי-עלי-כותרת, עשוי 6 אונות ביצניות, לא לגמרי שוות בגודלן, מאוחות בבסיסן, צהבהבות, נפרשות ככוכב עם ההבשלה, נותרות יציבות בפרי ואינן נושרות. בפרחים הזכריים 6 אבקנים חופשיים, ערוכים במקביל לאונות העטיף ואינם בולטים ממנו החוצה ושרידי שחלה מנוונת. בפרחים הנקביים 6 אבקנים מנוונים - סטמינודים - שחלה עילית ביצנית, בת 3 מגורות ובראשה עמוד עלי נימי קצר, הנושא צלקת תלת-אונתית. הפרי ענבה עסיסית ירוקה, המשחירה עם הבשלתה ומכילה 2-1 זרעים.
אספרג חד פורח בקיץ. בית גידולו חורשות ובין סלעים בצפון הארץ. הוא נדיר למדי בישראל ותחום תפוצתו מוגבל. תפוצתו העולמית באגן הים התיכון.
אספרג חד תואר בשנת 1753 ע"י הטקסונום לינאוס (Carulus Linnaeus, 1707-1778).
אף כי הוא כלול ברשימת הצמחים שב"פלורה פלסטינה", יש הרואים באספרג חד צמח "מסופק", הנכלל למעשה באוכלוסיות של מין קרוב, אספרג החורש (שמידע, א. פולק, ג. ופרגמן-ספיר, א. 2011. הספר האדום - צמחים בסכנת הכחדה בישראל, כרך ב', הוצאת רשות הטבע והגנים, עמ' 1039-1040). עם זאת, המין אספרג חד נחשב כמין מוסכם על-ידי הרשימות הטקסונומיות המובילות.
שם הסוג, Asparagus, ככל הנראה מיוונית: spharageomai - "לפוצץ ברעש", "לפצח", אולי מאזכר את קולות אכילת הנצרים, נזכר בכתבים רומיים מהמאה הראשונה לספירה וכן מופיע מספר פעמים בתלמוד ולפיכך נשתמר גם בעברית המודרנית. הגיית השם כפי שאנו משתמשים בו כיום, אַסְפָּרָג, הובאה באופן רשמי ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית", שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בשנת תש"ו (1946). לפני כן השתמשו הבוטנאים העבריים בשם "אספרגוס" וכך הובא במגדיר הצמחים העברי הראשון, מאת איג, זהרי ופינברון, שראה אור בשנת תרצ"א (1931). ב"ילקוט הצמחים" שערכו אוירבך ואזרחי בשנת תר"ץ (1930) נעשה ניסיון לעברת את השם ל"אִסְפֶּרֶג", אך הגייה זו נעלמה מנוף השפה המדוברת.
יש והנצרים הצעירים נאספים ומשמשים למאכל לאחר בישולם.
בסוג אספרג כ-210 סוגים מוסכמים. בישראל נאספו 4 מינים מקומיים ולפחות שני מינים שהינם פולשים: אספרג מנוצה (Asparagus plumosus) ואספרג אספרגי (Asparagus asparagoides).

 

כתב: דרור מלמד

 

* תודה לזלמן באומוול על ההכוונה לצמח


מקורות מידע

הצמח במקורות

במקורות נזכר הצמח כירק מאכל: "הנודד מאכילת הכרוב אסור באספרגוס, ומן האספרגוס מותר בכרוב" (נדרים ו' י.)
ועוד: "איספרגוס יפה ללב וטוב לעיניים וכל שכן לבני המעיים" (בבלי, ברכות נ"א).
מקור השם אספרגוס הוא יווני, והוא נשמר ברומית שממנה עבר לשפות האירופיות.
רפואה עממית: גבעוליו הרכים נאכלים על ידי ערביי ארץ-ישראל ומשמשים גם ברפואה העממית, בעיקר לטיפול בעצירות בדרכי השתןובבמעיים, להרגעה ולהקלת כאבים בזמן המחזור וצירי לידה, בחוסר דם ובמחלות כבד.

מוסיפה ד"ר טובה דיקשטיין
בלשון חז"ל המלה אספרגוס היא לא האספרגוס שכך קוראים לו היום, אלא הגבעול של הכרוב. מדובר על כרוב העלים, הקייל, שיש לו גבעול ארוך, אותו נהגו לאכול בנפרד.


 
גינון חסכוני בצמחי בר