פלופיה חבלבלית

פלופיה חבלבלית היא צמח עשבוני חד-שנתי, מהיר צמיחה, שרוע או מטפס. לצמח שורש שיפודי עדין, החודר לעומק הקרקע. הגבעולים דקים, מעורקים, מקריחים, לעתים קמחיים, מסתעפים מבסיסם, משתרעים על הקרקע או משתרגים על ענפי עשבים ועצים שבקרבתם ועשויים להגיע לאורך של מטר אחד ויותר. עלי הלוואי בחיקי העלים מאוחים לשופריות צינוריות, קרומיות, ששוליהן אלכסוניים. העלים מסורגים, משולשים, דמויי-לב בבסיסם, לעתים קמחיים בצידם התחתון, קירחים בצידם העליון, לעתים קמורים מעט בשוליהם, נישאים על פטוטרות שאורכן כאורך הטרף.
התפרחת אשכול מבודר, שעל צירו צברים בני 6-3 פרחים, המרוחקים זה מזה ומצטופפים לקראת הקצה. הפרחים נישאים על עוקצים דקיקים וקצרים. בנוסף לתפרחות הראשיות, גם בחיקי העלים, יוצאים מן השופריות צברי פרחים מדולדלים. העטיף ירקרק-לבנבן, בסיסו ורדרד, עשוי 6-5 עלים ביצניים, 3 העלים החיצוניים גדולים יותר מאחיהם, לבדניים, לאורך מרכזם עובר קרין ושוליהם קרומיים-לבנבנים. הפרחים דו-מיניים, בני 9-5 אבקנים ו-3  עמודי עלי הנושאים צלקות כיפתיות, מגובששות. הפרי אגוזית חד-זרעית, שחורה, שלה 3 מקצועות, החפויה בעטיף.
פלופיה חבלבלית פורחת באביב. בית גידולה שדות ושטחים מופרעים. היא צמח חדש לפלורה של ישראל, שנתגלה לראשונה בשנת 1982 בפלשת (קיבוץ בארות יצחק) ומאז נאספה בגלילות שונות באופן ספוראדי. כיום היא עדיין נדירה בישראל, אולם היא מקיימת אוכלוסיות יציבות, ההולכות ומתפשטות באזור השרון ומהווה "עשב רע" בפרדסים, כ"צמח פולש". אברהם רז ז"ל, איש מושב כפר-נטר דיווח כי בפרדס המשפחה מהווה הפלופיה מטרד זה יותר מ-15 שנה (ראה קישור משמאל). תפוצתה העולמית באירואסיה ומשם התפשטה לכל היבשות.
פלופיה חבלבלית תוארה לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית, לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778), ששייכה לסוג ארכובית (Polygonum convolvulus). היה זה הבוטנאי האיסלנדי לובה (Áskell Löve, 1916-1994) שמיין בשנת 1970 את הצמח כבן הסוג Fallopia. השם פלופיה ניתן לסוג בשנת 1763, ע"י הטקסונום הצרפתי אדנסון (Michel Adanson, 1727-1806), שהציע שיטת מיון לכל האורגניזמים החיים, המבוססת על דמיון אבריהם השונים. הוא קרא את הסוג לכבודו של הרופא בן המאה ה-16, פלופיוס [Gabriele Falloppio (Fallopius), 1523-1562], ממניחי היסודות לחקר האנטומיה של הראש. שם המין המדעי, convolvulus, מלטינית: "מפותל", המתאר את הגבעולים הנכרכים של הצמח, הוא גם השם המדעי של הסוג חבלבל (ומכאן "פלופיה חבלבלית"). השם חבלבל, וריאציה של "חֶבֶל", על שום הגבעולים הארוכים והמפותלים של בני הסוג, נזכר לראשונה ב"רשימת מֻנחי-הצמחים, עברית-ערבית-רומית-אשכנזית", שהתפרסמה בזכרונות ועד הלשון מחברת ג, תרע"ג (1913).
בסוג פלופיה כ-20 מינים, פלופיה חבלבלית היא המין היחיד שנאסף בישראל.
כתב דרור מלמד