שעורת העכבר

שעורת העכבר היא דגני חד-שנתי, נטוי עד זקוף, מסועף מבסיסו, קירח, גובהו 50-10 ס"מ, מכחיל. נדני העלים קירחים, הטרפים שטוחים, מחודדים, שעירים בדלילות. הלשונית שבין הנדן לטרף קרומית. 

התפרחת שיבולת צפופה, עשויה מקבוצות בנות שלש שיבוליות, הקבועות לסירוגין בשני טורי אורך בשקעים שבציר התפרחת. פרקי שדרת השיבולת ריסניים. כל אחת משלישיית השיבוליות מכילה פרח יחיד. השיבולית האמצעית פורה, נישאת על עוקץ קצר, גלומותיה איזמלניות-מוארכות, ריסניות ובה פרח דו-מיני, תלת-אבקני, נישא על עוקץ. ההאבקה עצמית, המאבקים זעירים, אינם בולטים מן הפרח בעת ההאבקה. שתי השיבוליות הצדדיות עקרות, אך מפותחות, לעתים רחוקות אבקניות, נישאות על עוקץ קצרצר, גלומותיהן דומות לאלו של השיבולית האמצעית. המוצים התחתונים בכל אחת מהשיבוליות מסתיימים במלען ניכר. בהתייבש השיבולת, הגלומות נעשות נימיות ואשונות ומוסיפות למראה הקיפודני של השיבולת. לאחר ההבשלה, ציר התפרחת נהיה שביר ושלוש השיבוליות נושרות כיחידת-תפוצה אחת. הגרגיר מעורה במוצים.

המין הגדל בישראל, המכונה שעורת העכבר, הינו Hordeum glaucum. מגדיר הצמחים של פיברון ודנין (המגדיר לצמחי בר בארץ-ישראל, 1991) מציין כי "מין נפוץ זה היה ידוע בארץ בשם שעורת העכבר (Hordeum murinum), אולם שעורת העכבר היא מין אירופאי שאיננו גדל בארץ" ולפיכך ניתן לו השם העברי שעורה מכחילה, תרגום שמו המדעי של המין. יש הרואים בשעורה מכחילה תת-מין של שעורת העכבר וכך הוא מופיע ברשימות הטקסונומיות המובילות. ההבדל העיקרי בין שעורת העכבר לשעורה מכחילה הוא השיבולית האמצעית, אשר בשעורת העכבר האירופית (H. murinum) היא יושבת ובשעורה המצויה בישראל היא נישאת על עוקץ קצר. מאוחר יותר, החליטה וועדת שמות הצמחים שליד האקדמיה ללשון העברית להמשיך להשתמש בשם שעורת העכבר למין המצוי בארץ והחלטה זו שרירה כיום.

שעורת העכבר פורחת בחורף ובתחילת האביב. היא נפוצה מאוד בצדי דרכים, בקרבת יישובים ובמעזבות בכל גלילות הארץ. תפוצתה העולמית באגן הים-התיכון, אירופה, דרום-אסיה וצפון-אפריקה, ותת-המין "שעורה מכחילה" (H. murinum ssp. Glaucum) נפוץ בעיקר באזורים החמים של אגן הים-התיכון. 

שעורת העכבר תוארה לראשונה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית לינאוס (Carl Linnaeus, 1707-1778). שם הסוג, Hordeum, הינו שם לטיני עתיק יומין לסוג שעורה, שמקורו, ככל הנראה, בשפות פרוטו-הינדו-אירופאיות ומשמעו "זיפני".  מן המראה הזיפני-שעיר של השיבולים ככל הנראה נגזר גם השם העברי "שעורה". יש המשערים כי מקור השם הלטיני דווקא במילה horreum - "מחסן", משום שנהגו לאחסן את תבואת השעורים כדגן מזון חשוב. מקור שמו המדעי של המין, murinum, "עכברי" (כמו גם השם העברי המתורגם) ככל הנראה בטעות: באנגלית נקרא המין wall-barley, "שעורת הקיר", מלטינית: murale ("קיר"), שהשתבש ל-murinum ("של-עכבר"). 

המין שעורה מכחילה (H. glaucum) תואר כמין עצמאי בשנת 1855 על-ידי הרופא הגרמני והמומחה לדגניים שטודל (Ernst Gottlieb von Steudel, 1783-1856). הבוטנאי הרוסי צוולב (Nikolai Nikolaievich Zvellev, 1925), הוריד בשנת 1971 את הסוג לדרגת תת-מין.

בסוג שעורה יותר מ-40 מינים, בארץ תועדו 8 מינים, מיעוטם אפיזודי. אלפי זני תרבות של שעורה טופחו ברחבי העולם. 

 

כתב: דרור מלמד