ערברבה קטנת-פרחים

ערברבה קטנת-פרחים היא צמח עשבוני רב-שנתי, חסון. לצמח יש מראה קטיפתי כי חלקיו העליונים עטויי שערות רכות ושערות בלוטיות. הוא זקוף וגובהו 70-30 ס"מ. האו יוצר גושים צפופים ע"י הנצה מקנה-שורש. הגבעולים גליליים, מסתעפים מעט בחלקיהם העליונים. עלי הבסיס ערוכים לרוב בצורת שושנת. עלי הגבעול נגדיים, יושבים או נישאים על עוקצים קצרים ואילו העלים היוצאים מחלקי הגבעול הגבוהים נגדיים, מוארכים-איזמלניים, מחודדים, משוננים מעט, מזכירים עלי ערבה, מכאן שם הסוג העברי (גם באנגלית מכונה הסוג ערברבה Willowherb, לאמור: עשב-ערבה). התפרחות אשכולות הנישאים בקצות הגבעולים. הפרחים דו-מיניים, נכונים, קטנים, יחסית לשאר מיני הסוג (מכאן שם המין. גם השם המדעי, parviflorum, מלטינית: parvi  - קטן, florum - פרחים) וקוטרם אינו עולה על ס"מ אחד. הפרחים נישאים בראש עוקץ ארוך הדומה במראהו להלקט הפרי, דמוי התרמיל, מכאן שמו המדעי של הסוג, Epilobium, מיוונית: epi - מעל,  lobos- תרמיל. העטיף כולל 4 עלי גביע איזמלניים-מחודדים, אורכם כחצי ס"מ ו-4 עלי כותרת ורודים-סגלגלים בהירים (לעתים לבנבנים), דמויי ביצה הפוכה, משונצים עמוקות בקצותיהם. בפרחים יש 8 אבקנים, ארבעה מהם ארוכים יותר. עמוד העלי נימי, הנושא צלקת המחולקת לארבע אונות מפושקות.
הפרי הלקט סרגלי, לעתים קשתי, דמוי תרמיל מוארך, מוצר מעט בראשו. יש לו 4 מקצועות וגם הוא שעיר, לעתים מקריח. הוא מחולק ל-4 מגורות, בהבשילו נפתח מראשו כלפי בסיסו בתפרי הקשוות ומשחרר את הזרעים המסודרים לאורך מחיצת ההלקט. הזרעים רבים, ביצניים, אורכם כ-1 מ"מ, צבעם חום כהה, בראשם ציצית סיבים ארוכים לבנים, המסייעת להפצתם ברוח.
ערברבה קטנת-פרחים פורחת בקיץ ובסתיו. בית גידולה גדות נחלים ומקווי מים בצפון הארץ. היא נדירה בישראל ועקב הפגיעה בבתי הגידול שלה, היא נמצאת בסכנת הכחדה (צמח "אדום"). בעולם היא צמח נפוץ שאינו בסכנת הכחדה ותפוצתה העולמית משתרעת באירופה, צפון אפריקה ואגן הים התיכון ומשם פלשה לשאר היבשות.
ערברבה קטנת-פרחים תוארה לראשונה בשנת 1771 ע"י חוקר הטבע הגרמני שרבר(Johann Christian Daniel von Schreber, 1739-1810). שם הסוג העברי, עֲרַבְרַבָּה נזכר לראשונה במילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית, שיצא לאור בהוצאת ועד הלשון העברית בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). מוקדם יותר הציע אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד נאות קדומים), בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" שראה אור בשנת תרע"ז (1917), בהתבססו על הכינוי הערבי לצמח (בעיקר למין הנפוץ יותר, ערברבה שעירה) לקרוא לו בשם: זנבות החתול. השם ערברבה קטנת-פרחים נזכר בכרך השני של הפלורה פלשתינה, שנכתב בידי פרופ' מיכאל זהרי ויצא לאור בשנת 1987.
ערברבה קטנת-פרחים מהווה מקור מזון לזחלי רפרף הערברבה שחי בעמק הירדן העליון מהכנרת עד מורדות החרמון.
בסוג ערברבה יותר מ-220 מינים, בישראל נאספו 3 מינים.

כתב דרור מלמד