ולריינית זעירה

ולריינית זעירה היא צמח עשבוני חד-שנתי, עדין, זקוף, גובהו 30-15 ס"מ. הגבעולים מחוספסים מעט וכברוב מיני הולריינית מסתעפים באופן דו-קרני לענפים דקים, הנושאים בראשם תפרחות עשויות צברי פרחים זעירים צפופים. העלים נגדיים, סרגליים, תמימים. בבסיס התפרחות חפים איזמלניים-מחודדים, עטויי זיפים, שוליהם קרומיים.
הגביע אינו ניכר עד להבשלת הפרי, אז הוא מהווה סימן עיקרי להגדרת המין לפי צורת אונותיו. הכותרת עדינה, סגלגלה-ורודה, דמויית-משפך ולה אוגן בן 5 אונות. לפרחים 3 אבקנים, עמוד עלי אחד ושחלה תחתית בת 3 מגורות, שתי הקיצוניות עקרות ורק באמצעית ביצית יחידה. הפרי זרעון דמוי חצי-כדור, קמור מגבו, חזיתו פחוסה ובמרכזה שקע, גודלו 2.5-1.5 מ"מ, קירח, עשוי 3 מגורות, השתיים הקיצוניות עקרות ורחבות מהאמצעית הפורייה. בראש הפרי ניכרת התרחבות שהיא למעשה שרידי אוגן הגביע הפורה. הגביע מנוון לכדי אונה אחורית מעוגלת, זקופה ובולטת מעט ואילו אונותיו הצדדיות חסרות, או שהן קצרות מאוד וכמעט שאינן ניכרות.
ולריינית זעירה פורחת בשלהי החורף ובאביב. היא נדירה בישראל ונתונה בפלורה פלסטינה ובמגדיר הצמחים מאת פינברון-דותן ודנין מערבות החרמון ואדום. לאחרונה נמצאה בבתה בצפון הנגב. תפוצתה העולמית באירופה ואסיה.
ולריינית זעירה תוארה בשנת 1805 ע"י הבוטנאי השוויצרי דה קנדול Augustin) Pyramus de Candolle, 1778-1841) , שהיה הראשון שתיאר את "השעון הביולוגי" בצמחים והיה אבי תיאוריית "מלחמת הטבע", על פיה מינים שונים מפתחים מנגנונים דומים למרות שאלו לא היו קיימים באב-קדמון משותף, רעיון שהשפיע על צ'ארלס דארווין בגיבוש תיאוריית הברירה הטבעית. למעשה תואר המין כבר בשנת 1797 ע"י הרופא, הטקסונום והבוטנאי הגרמני ווילדנאו (Carl Ludwig Willdenow, 1765-1812), אשר שייך את המין לסוג ולריינה (Valeriana).
שם הסוג העברי, ולריינית, כשמו המדעי, Valerianella,  הוא הקטנה של השם ולריינה (Valeriana), סוג אחר במשפחה, שנגזר מן המילה הלטינית valere - "בריאות" ואשר נטבע בימי הביניים, עת הוחל השימוש בתרופות משככות כאבים מן החומר ולריאן, המופק משורשי אחד ממיני הסוג - ולריאנה רפואית (V. officinalis). שם המין, pumila, מלטינית - "זעירה", כשמו העברי - ככל הנראה על שום הפירות הקטנים, יחסית לרוב מיני הולריינית האחרים.
הסוג ולריינית עובר תהפוכות טקסונומיות בשנים האחרונות. על פי חלק מרשימות הצמחים המקובלות ישנם 46 מינים מוסכמים וכמעט 120 מינים מתוארים נוספים, הנמצאים בבדיקה, שמא חלקם הינו למעשה שמות נרדפים לאותו מין. בישראל נאספו 15 מינים, רובם נדירים.

כתב: דרור מלמד