יתדן מפושק

יתדן מפושק הוא דגני חד-שנתי, עדין מאוד, מצודד ומשובב למראה. הקנים דקים, קירחים וחלקים, מסתעפים מעט מבסיס הצמח, לעתים פרקיהם התחתונים מזוותים בין מפרקים כהים, עולים נפרדים, נטויים או זקופים, גובהם 30-5 ס"מ.
נדני העלים חלקים וחובקים את הקנים. הלשונית שבין נדן העלה לטרף קרומית-ריסנית. טרפי העלים קצרים, קרחים, שטוחים בצעירותם ועם ההתבגרות נגללים ונעשים נימיים. התפרחת מכבד רפה, דליל ועדין. בצעירותו המכבד מכונס, ענפיו הירוקים הדוקים לאורך ציר התפרחת והשיבוליות הפורחות מאדימות בקצותן. עם ההתבגרות מתכהים ענפי המכבד ונפרשים בהדרגה והאודם נעלם מקצות השיבוליות. ענפי המכבד נימיים, יוצאים מפושקים בזוגות מכל אחד ממפרקי ציר המכבד, מסתעפים באופן דו- או תלת-קרני לענפי משנה קצרים. מראה התפרחת המבודרת הוא שהקנה למין את שמו (גם השם המדעי: divaricatus, מלטינית: "מתפצל", "מסתעף", "מתפשק").
במראהו הכללי מזכיר היתדן דגניים עדינים אחרים, כמו אאירה נימית, אנטינוריית האיים ורפרף ארוך-עוקצים, אך הוא ניכר במכבד דליל יותר ובמבנה שיבוליותיו. השיבוליות זעירות, ביצניות, פחוסות, בנות 5-2 פרחים תלת-אבקניים, הקיצוני שבהם מנוון, נישאות יחידניות על עוקצים יתדיים, שהם למעשה התרחבויות של ענפי המכבד המשניים לקראת נקודת המפגש עם השיבולית. מבנה העוקצים היתדי הוא שהקנה לסוג את שמו [השם המדעי, Sphenopus, ניתן ע"י הרופא והבוטנאי הגרמני טריניוס (Carl Bernhard von Trinius, 1778-1844), מומחה לדגניים שתיאר את הסוג בשנת 1820 וטבע את שמו מיוונית: sphen - "טריז", "יתד", pous - "רגל", לאמור:  "בסיס יתדי"]. השיבוליות מתפרקות ונושרות עם ההבשלה. לא כן הגלומות, הנותרות יציבות על ענפי המכבד לאורך זמן. הגלומות קרומיות, שונות בגודלן, התחתונה כדורית, זעירה והעליונה מוארכת, קצרה מעט מהמוץ הקרוב אליה. המוצים ביצניים, קהים, קרומיים, קרין עובר לאורכם. הגרגיר מעורה במוצים, מוארך.
יתדן מפושק פורח באביב. בית גידולו קרקעות שונות, בעיקר באזורים לחים עתירי גבס ובמלחות. הוא נאסף ברוב גלילות הארץ, למעט דרום הנגב והערבה, אולם משגשג באתרים מועטים, בהם ניתן למצוא פרטים רבים הגדלים בצפיפות. תפוצתו העולמית משתרעת במזרח התיכון, באסיה וצפון אפריקה ומשם פלש לאירופה ואוסטרליה.
יתדן מפושק תואר בשנת 1830 על-ידי חוקר הציפורים והבוטנאי הגרמני רייכנבאך (Heinrich Gottlieb Ludwig Reichenbach, 1793-1879). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1773, כשייך לסוג סיסנית (Poa divaricata), על-ידי חוקר הטבע הצרפתי גואן (Antoine Gouan, 1733-1821), מחלוצי הטקסונומיה שביסס לינאוס (Linnaeus), על פיה לכל אורגניזם ניתן תיאור דו-שמי, הכולל את שם הסוג ושם המין.
השם העברי "יַתְדָן מְפוּשָק" מופיע לראשונה (בניקוד זה) ב"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1921) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים. שם הסוג בניקוד המקובל כיום, "יְתֵדָן", נזכר ב"מילון לצמחי ארץ-ישראל (שמות המשפחות והסוגים) עברית-לטינית", בהוצאת ועד הלשון העברית, בסיוע מוסד ביאליק שעל-יד הסוכנות היהודית בארץ-ישראל, ירושלים תש"ו (1946). שם המין המלא בניקודו העכשוי, "יְתֵדָן מְפֻשָּׂק" נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ-ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג יתדן 2 מינים. יתדן מפושק הוא המין היחיד שנאסף בישראל.

 כתב: דרור מלמד