נזמית ארגמנית

נזמית ארגמנית היא עשב חד-שנתי, הניכר בתפרחותיו העשויות דורי פרחים דו-שפתניים וורודים, היוצאים מבין חפים ארגמניים-סגולים. גבעולי הצמח מרובעים בחתך רוחב, הם מסתעפים סמוך לבסיס הצמח, עולים בודדים ומתנשאים לגובה 35-5 ס"מ. העלים נגדיים, בעלי-פטוטרות, שעירים, לבובים בבסיסם ושפתם משוננת כמשור. הפרחים ערוכים בדורים בראשי הגבעולים, מבצבצים בינות לחפים הסגולים (מכאן שם המין. גם השם המדעי, purpureum, מלטינית:  "סגול", "ארגמני"). הגביע שעיר, דמוי-פעמון בן חמש שיניים צרות ומחודדות, ארוכות מצינור הגביע, מתפשקות ולעתים מסגילות. הכותרת דו-שפתנית, עטויית שערות משי עדינות וצבעה ורוד עד אדום-סגול, לעתים לועה מנוקד. הפרחים מכילים 4 אבקנים, ערוכים בשני זוגות שאורך זיריהם שונה ואשר אינם בולטים מהכותרת ושחלה עלית, המחולקת לארבע אונות, ממנה עולה עמוד עלי נימי ובראשו צלקת דו-אונתית. הפרי עשוי ארבע פרודות, יושבות בתוך הגביע הפורה.
נזמית ארגמנית פורחת בחורף ובאביב. בית גידולה אדמות לחות, גינות ושולי שדות. תפוצתה העולמית באירופה, אסיה וצפון אפריקה ומשם פלשה לצפון אמריקה, שם היא נחשבת כעשב רע בשדות. בישראל נמצאה אוכלוסיה המונה יותר מ-50 פרטים, לראשונה בחורף שנת 2015, בשולי חורש לח בקיבוץ הגושרים (ראה בקישור - מאמר בכתב העת המקוון "כלנית").
נזמית ארגמנית גדלה לעתים קרובות בסמיכות לאחותה הנפוצה, נזמית לופתת. היא נבדלת ממנה בפטוטרות העלים העליונים, שבסביבת התפרחות, שכן עליה העליונים של נזמית לופתת חסרי פטוטרות וחובקים-לופתים את הגבעול. בנוסף, צינור הכותרת בנזמית ארגמנית עבה וקצר יותר, כמעט שאינו בולט מן הגביע, בעוד צינור הכותרת בנזמית לופתת דק וארוך והוא פורץ מן הגביע.
נזמית ארגמנית תוארה בשנת 1753 ע"י אבי הטקסונומיה המודרנית קארל לינאוס(Carl Linnaeus, 1707-1778) , אשר השתמש בשם יווני עתיק לקריאת שם הסוג, Lamium, ככל הנראה בהשראת הדמות המיתולוגית Lamia, פילגשו של זאוס שנענשה והפכה למכשפה טורפת ילדים ופרחי הסוג מזכירים את מלתעותיה הפעורות. כאשר הוחלט לקבוע את השם המדעי של כל אחת ממשפחות הצמחים לפי סוג מוביל במשפחה נבחר סוג זה לציון משפחת השפתניים Lamiaceae.
שם הסוג העברי, נזמית, מופיע לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שיצא לאור בשנת תרצ"א (1921) על ידי האוניברסיטה העברית בירושלים. היה זה חידוש לשוני, המבוסס על שם קודם, "נזמי הבדואית", תרגום לשם הערבי, שהציע אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל) בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" (תרע"ז, 1917). יתכן שצורת הפרח של הנזמית הנפוצה באזורנו, נזמית לופתת, הזכירה חוטם (צינור הכותרת) שנזם בקצהו (שפת-הכותרת התחתונה).
בסוג נזמית כ-25 מינים, לאחדים מהם ובכללם נזמית ארגמנית, מספר תתי מינים. בישראל נאספו 5 מינים (כולל נזמית ארגמנית).

כתב דרור מלמד