שבטוט מצויץ

שבטוט מצויץ הוא שיח מדברי קרח, המתנשא לגובה 2.5-1 מ', לרוב חסר עלים. דומה במראה ענפיו לרותם המדבר. יכולתו של השבטוט לגדול באזורים יבשים עם מיעוט משקעים קשורה להתאמה שלו לחיים באזורים כאלה: שורשיו מעמיקים, קולטים מים הלכודים בשכבות העמוקות בקרקע. הצמח חסר עלים המנדפים מים מגוף הצמח. הענפים הבוגרים מעוצים מפותלים בעלי קליפה אפורה וסדוקה מותאמים לתנאי יובש. הענפים הירוקים המתפתחים מהם, מבריקים, ישרים, חסרי עלים ירוקים והם המבצעים בצמח את ההטמעה במקום העלים. מבנה זה עוזר לצמח לשמור על משק המים בגופו.
צורתם הישרה של הגבעולים הירוקים, משווה להם צורת שבטים. מכאן מקור שמו העברי של הצמח.
העלים קשקשניים זעירים. עלי הלוואי קרומיים מאוחים לנדן קצר הקרוי שופרית.
הצמח פורח בעונה הלחה. הפרח דו מיני, קוטרו 2-1 ס"מ. נישא על עוקץ (1 ס"מ). הפרחים ערוכים באשכול, בקבוצות של 3-2 פרחים יוצאים מחיק השופרית. עטיף הפר פשוט. מספר אונות הכותרת 5-4, צבען לבן, בכל אונה כתם ירקרק במרכז.
אבקנים 18-10, דומים בארכם, צבעם ורוד לבן, מאוחים לבסיס. הזירים עבים הלשכות מעוגלות ולפני הבשלתן הן אדומות. השחלה עילית בת מגורה אחת ובה ביצית אחת. עמוד העלי בן 4-3 צלקות ורודות, תפוחות ובולטות. אונות הכותרות לא נושרות הן נשארות בבסיס הפרי עד להתייבשותן. האבקת הפרחים נעשית ע"י חרקים
הפרי התפתח הוא אגוזית מעוגלת דמוית ביצה, קוטרו 13 מ"מ, צבעו צהוב חום-אדמדם. הפרי מצויד בטורי זיפים קצרים צהובים וצפופים. עם ההבשלה הפרי מצהיב ונושר. פירות רבים נושרים ונאספים מתחת לשיח. אחרים נפוצים בעזרת הרוח לסביבה.
הצמח תפוצתו אירנו טורנית סהרו ערבית. מצוי מדבריות יובשניים קיצוניים במרכז אסיה במזרח הים התיכון, בערב, מגיע לצפון מזרח אפריקה מצרים וסיני, ולסהרה במערב. השבטוט יחד עם הפרקרק יוצרים תצורת צומח הקרויה "יער סקסואל". החול נערם לרגלי צמחים אלה ויוצר נוף של תלוליות. בארץ גדל השבטוט על תשתית של חול עמוק בעיקר בערבה ובבקעת ים המלח במישור ימין ובחלוצה.
שימושי הצמח רבים: באזורי המדבר הוא משמש כמשבר רוח המגן על חלקות חקלאיות וכצמח אינדיקטור לזיהוי מקור מים. משמש גם מזון לגמלים ונאסף כחומר הסקה. ענפים צעירים נאכלים ע"י האדם כסלט. הפירות נמכרים בשווקים ונאכלים גם הם. ברפואה העממית נעשה שימוש בעלים ובגבעולים שנלעסים כדי להפיג כאבי שיניים ולטהר את הפה. אבקה מחלקי צמח משמשת לחיטוי דלקות ופצעים בעור. בתעשייה באזורי המדבר, משמש הצמח לעיבוד עורות בשל תכולת טאנינים גבוהה בגוף הצמח. 
כתבה: ערגה אלוני

ספרות
גרנות, י., 2014: צמחי הנגב ברפואה האיסלמית הקדומה וברפואה העממית הבדואית. הוצאת אופיר.
זהרי, מ., 1978: כל עולם הצמחים. עם עובד. עמ' 363-362
ויזל, י, פולק, ג., כהן, י., 1978: אקולוגיה של הצומח בארץ ישראל. דפוס יד החמישה כפר חב"ד.
פינברון-דותן, נ. דנין, א., 1991: המגדיר לצמחי-בר בארץ-ישראל. כנה. ירושלים.
שמידע, א., 2005: צמחי ישראל המדריך השלם לצמחים ופרחים בא"י. הוצאת מפה
Dubai desert conservation reserve:www.ddcr.org