אלואינה מצויה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

אלואינה מצויה היא טחב-עלים המשתייך למשפחת Pottiaceae. היא טחב אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), הניכר בעליו הבשרניים והאשונים, הערוכים כשושנת. הצמחים פזורים, או צומחים בקבוצות, לעתים-קרובות בינות למיני טחבים אחרים. הגמטופיט זעיר, גובהו עד 3 מ"מ, ירוק-חום. הגבעולים קצרצרים, פשוטים ואינם מסועפים, לעתים-קרובות מכוסים במצע. העלים צפופים, לשוניים-רצועתיים, מבריקים-זגוגיים, נוטים-מעלה בזווית חדה בטחב הירוק ונגללים כלפי צידו העליון של הטרף בהתייבשם. בסיס העלים חובק את הגבעול כנדן. שולי הטרפים מקופלים מעלה על פני הטרף ומשווים לעלה מראה בשרני, שתעלה עמוקה - היא מרכז הטרף שאינו מכוסה בשוליים - עוברת לאורכו. בתאי צדו התחתון של הטרף סיבים מכילי-כלורופיל. קיפול העלה, כך שצידו התחתון פונה מעלה כלפי השמש, מאפשר הטמעה יעילה יותר. העלים המקופלים הם סימן שדה חשוב לזיהוי הסוג.
אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, בכעין מערך "דו-ביתי" (dioicous).
המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה לשם שחרור הנבגים, דומה מאוד למנבגים של סוגים אחרים במשפחה, כמו סלולית (Tortula), צייצת (crossidium) וזקנית (Barbula). קופסית המנבג (capsule) נישאת על זיף (seta) זקוף, צהבהב-אדמדם, אורכו 1.5-1 ס"מ. הקופסית גלילית, ארוכה מעט מזו שבשאר מיני הסוג המקומיים ומגיעה לכדי 3.5 מ"מ, זקופה, לעתים כפופה במקצת, הופכת אדומה-חומה כהה עם הבשלתה ואז היא לעתים נוטה מטה. בראש הקופסית מצנפת (calyptra) הפלואידית קרומית חרוטית-צרה, חלקה, שארית מרקמת הארכגון המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, אורכו כשליש אורך הקופסית, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) חרוטי, שבו 16 שיניים, השסועות כל אחת ל-2 אונות נימיות, כך שלמעשה נראות 32 שיניים, מפותלות.
כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתה של אלואינה מצויה קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).
אלואינה מצויה נפוצה בישראל. היא גדלה בכל גלילות הארץ, ממרכז הנגב וצפונה. בית גידולה מגוון וכולל קרקעות שונות, כיסי קרקע על סלעים וקירות אבן, במקומות מוצלים או מוארים. תפוצתה העולמית קוסמופוליטית.
בישראל 2 זנים של אלואינה מצויה, הנבדלים במבנה פי-המנבג (פריסטום): זן aloides וזן ambigua. לאחרון קרום-בסיס בן מספר שורות תאים בפי-המנבג, שממנו עלות שיני הפריסטום. יש הרואים בהם מינים נפרדים ומתייחסים לAloina ambigua (אלואינה מסופקת) כמין בפני עצמו.
אלואינה מצויה תוארה בשנת 1883 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) השוודי קינדברג (Nils Conrad Kindberg, 1832-1910). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1823, על-ידי הבוטנאי הגרמני קוך (Johann Friedrich Wilhelm Koch, 1759-1831), ששייכו לסוג טריכוסטומום (Trichostomum aloides).
שם הסוג, Aloina, על שום דמיון הטחב לאלוי (Aloe, אלואה ורה) זעיר - שושנת עלים שממנה עולה גבעול תפרחת יחיד הנושא אשכול פרחים בקצהו. האיות העברי של שם הסוג הוא על-פי קביעתו של חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), שעלה לישראל מגרמניה בשנות ה-30 של המאה הקודמת. לצד עבודתו כרוקח, עסק רבות באיסוף וחקר הטחבים וספרו "מבוא לטחבים בישראל" פרץ דרך בתיאור טחבי ישראל. שם המין המדעי, aloides,  מלטינית: "דמוי-אלוי". שמו העברי של המין אינו רשמי.
בסוג אלואינה 16 מינים מוסכמים, בישראל נאספו 3 מינים, אחד מהם, אלואינה מצויה, כולל כאמור שני זנים מקומיים, הנחשבים ברשימות המובילות כמינים נפרדים.

כתב: דרור מלמד