נוניאה נאה

התפרחות חד-בדיות, עקרביות, מלוות בחפים דמויי-עלים מחודדים, בסיסם רחב, ארוכים מהגביע. הגביע מאוחה עלים, עורקים מתכהים עוברים לאורכו, מתפצל בשלישו העליון ל-5 אונות איזמלניות-חדות. הכותרת ארוכה מהגביע, פעמונית, ארגמנית-סגולה כהה וטבורה צהבהב, ניכרת ויפה, מכאן שם המין העברי. אוגן הכותרת בן 5 אונות, אורכן כאורך צינור הכותרת. בלוע הכותרת קבועים 5 קשקשים שעירים. בפרח 5 אבקנים קצרי-זירים, הקבועים על צינור הכותרת. השחלה עילית, עשויה מ-2 עלי-שחלה, היוצרים, בעזרת מחיצות מדומות, 4 מגורות. עמוד-העלי אינו בולט מצינור הפרח, בראשו צלקת כיפתית. הגביע הפורה מתארך ומתנפח בבסיסו עם ההבשלה ואונותיו מפשילות מעט לאחור. הפרי בן 4 פרודות ביצניות-מוארכות לרוחבן, בלתי-סימטריות - צדן האחד מחודד מעט וצדן האחר קהה, חומות-משחירות, שעירות, מרושתות, בסיסן שקערורי, מוקף טבעת מעובה, מקומטת.
נוניאה נאה פורחת בסוף החורף ובתחילת האביב. בית גידולה בתות. היא נדירה מאוד בישראל ונמצאת על סף איום, גדלה בהרי-יהודה ובמדבר-יהודה, בסביבות ירושלים. ייתכן שהייתה צריכה להיכלל ברשימת המינים ה"אדומים", הנמצאים בסכנת הכחדה בישראל, אך עד עתה לא נכללה בה. תפוצתה העולמית במזרח-התיכון, טורקיה והקווקז ובמרכז אסיה, מעירק ועד אפגניסטן.
נוניאה נאה תוארה בשנת 1849 על-ידי הבוטנאי השוויצרי בואסייה (Pierre Edmond Boissier, 1810-1885), חוקר הצומח של המזרח התיכון ומחבר הספר בן חמשת הכרכים, Flora Orientalis ("הצומח של המזרח"), בו מידע על כ-12,000 צמחים, כמחציתם חדשים למדע בזמנו.
שמו המדעי של הסוג, Nonea, ככל הנראה לכבודו של הבוטנאי הגרמני נונה (Johann Philipp Nonne, 1729-1772). שמו המדעי של  המין, melanocarpa, מיוונית: melanos - "שחור", karpos - "פרי", מאזכר את אגוזיות הפרי הכהות.
השם נוֹנֵאָה נָאָה נזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שראה אור בשנת תרצ"א (1931) ונכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג נוניאה 20 מינים, בישראל נאספו 4 מינים.

 

כתב: דרור מלמד