מיקרובריום דבאל

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

הסוג מיקרובריום כולל מינים אחדים ששויכו בעבר לסוג פוטיה. הטקסונומיה של הסוגים מיקרובריום ופוטיה מורכבת ודינמית וחדשות לבקרים מועברים מינים מסוג אחד למשנהו. בפלורה פלסטינה מתוארים 7 מיני פוטיה מקומיים. על פי הטקסונומיה העדכנית, כללנו במין מיקרובריום דבאל את המינים Pottia davalliana ו- Pottia commutatta, שתוארו בפלורה פלסטינה כמינים נפרדים. מינים אלה נחשבים כיום כזנים של מיקרובריום דבאל. מין אחר של מיקרובריום הגדל בישראל הוא מיקרובריום שטארק (לשעבר Pottia starckeana), הכולל לפי טקסונומיה זו גם את המין Pottia mutica. מיני פוטיה אחרים הגדלים בישראל ואשר הוזכרו בפלורה, משוייכים כיום לסוג סלולית (Tortula) ורק מין אחד ממיני הפוטיה המפורטים בפלורה פלסטינה (P. recta) מוסכם כיום כשייך לסוג פוטיה. האחרון הוא מין קליסטוקארפי (cleistocarpous), שבו המנבג קורס ולא נפתח באופן סדיר, בעוד ששאר המינים הם סטגוקרפיים (stegocarpous), בהם מכסה (operculum) הנפתח ומאפשר את שחרור הנבגים.

מיקרובריום דבאל הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, ניכר במנבגים אדומים-חומים זעירים. הגמטופיט קטנטן, ירוק-בהיר והופך חום-אדום. העלים מפותלים קמעא כשהם יבשים וכשהם לחים הם זקופים-מתפשקים. הטרפים ביצניים-איזמלניים, עורק האמצע מתמשך אל מעבר לקצה הטרף ומסתיים כחוד. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית-גלילית, רחבה וקצרה, זקופה, לעתים נוטה מעט, מאדימה, הנפתחת במכסה (operculum) חרוטי קצר וכך מתאפשר שחרור הנבגים. פי-המנבג (peristome) חסר או קיים בתתי-המינים השונים. בזן davallianum (בפלורה פלסטינה נחשב כמין Pottia davalliana) הוא חסר ובזן commutatum (בפלורה פלסטינה נחשב כמין Pottia commutata) הוא קיים ועשוי טבעת שיניים אחת (haplolepidous) - בה ערוכות 16 שיניים קצרצרות ורחבות, בנות 4-3 פרקים. פי-המנבג הבלתי מפותח הוא סימן שדה (לאבחנה בעזרת זכוכית מגדלת) להבדלה בין מיקרובריום דבאל למיקרובריום שטארק, שבו, בזן המקומי, פי-המנבג מפותח יותר ובו שיניים ניכרות. עם שחרור הנבגים, הקופסית פעורה באופן נרחב בזן davallianum ופיה צר יותר בזן commutatum. הקופסית נישאת על זיף (seta) צהוב-אדמדם, המסתלסל עם התייבשות הטחב. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית, מגובששת, נבקעת בתחתיתה טרם נשירתה.
מיקרובריום דבאל צומח משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). בית גידולו קרקעות שונות יבשות עד לחות. הוא נפוץ בישראל מצפון הנגב ועד לחרמון. תפוצתו העולמית קוסמופוליטית.
מיקרובריום דבאל תואר בשנת 1993 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים)  האמריקני זנדר (Richard Henry Zander, 1941). למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1805 על-ידי צמד הבוטנאים הבריטיים סמית (Sir James Edward Smith, 1759-1828) ודרייק (William Fitt Drake, 1786-1874), ששייכו אותו לסוג גימנוסטומום (Gymnostomum).
שם הסוג, Microbryum, מיוונית: micros - "קטן", Bryon - "אצה", טחב", לאמור: "טחב קטן", על שום מיני הסוג הקטנטנים. שם המין, davallianum, לכבודו של הבוטנאי השוויצרי-אנגלי דבאל (Edmund Davall, 1762-1798).
בסוג מיקרובריום יותר מ-15 מינים. הסוג אינו כלול בפלורה פלסטינה ובדרך כלל מצויין הסוג מיקרובריום כשם נרדף למינים אחדים הגדלים בישראל. לפי הרשימות המעודכנות, בנוסף למיקרובריום דבאל ולמיקרובריום שטארק, בישראל גדלים גם המינים M. curvicolle ו-M. floerkeanum, אשר שוייכו בפלורה פלסטינה לסוג ברקית (Phascum).

כתב: דרור מלמד