עקרבית קשותה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

עקרבית קשותה היא טחב-עלים פלאורוקרפי (pleurocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים על ענף צדדי של הגמטופיט ולא בראש הגבעול), המשתייך למשפחת Brachytheciaceae, ניכר בענפיו הקשתיים, יוצר שטיחים צפופים. הגמטופיט חסון, בינוני בגודלו, ירוק-צהוב. הגבעולים שרועים-זוחלים, מהם יוצאים ציצות שורשים-דמויים (ריזואידים) וענפים קצרים רבים, המתקשתים מטה בהתייבש הטחב ומתיישרים עם הירטבו. הצמחים היבשים והלחים שונים במראם - הענפים היבשים גליליים וחוטיים ואילו בטחב הלח הענפים זקופים והעלים פרושים-מפושקים, חושפים קצוות מחודדים. העלים ביצניים-איזמלניים, מצטררים, רעופים-הדוקים זה על גבי חברו. שולי הטרפים פרושים-שטוחים, חלקם העליון משונן בעדינות כמשור (תכונה זו ניתן לראות במיקרוסקופ וקשה להבחין בה אפילו בעזרת זכוכית מגדלת). עורק האמצע ניכר, מסתיים בקצה העלה המחודד. עורק האמצע הוא סימן היכר העוזר לחובב להבדיל את הסוג עקרבית מסוג דומה מאוד במראהו, Pterogonium, השייך למשפחה אחרת (Leucodontaceae), שבו עורק האמצע קצר, מזלגי ומטושטש. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית-גלילית, כפופה, בלתי-סימטרית, הנפתחת במכסה (operculum) דמוי-מקור וכך מתאפשר שחרור הנבגים. פי-המנבג (peristome) כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים והטבעת הפנימית (endostome) עשויה קרום-בסיס (basal membrane) גבוה, מחולק ל-16 מקטעים ריסניים, דמויי-שיניים קצרות, הערוכות בין שיני האקזוסטום. הקופסית נישאת על זיף (seta) קשתי, חלק. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית, חלקה, נבקעת בתחתיתה טרם נשירתה.
עקרבית קשותה צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). בית גידולה מקומות לחים ומוצלים, על סלעים, כתלים וגזעי עצים, לעתים-קרובות בקרבת מים זורמים. היא מצויה בישראל במישור החוף, מהשרון וצפונה, בהרי יהודה, בכרמל, בגליל, בעמק החולה ובגולן. תפוצתה העולמית משתרעת בצפון אפריקה, המזרח התיכון, דרום-אירופה ואסיה.
עקרבית קשותה תוארה בשנת 1907 על-ידי צמד החוקרים הגרמנים, הצייר, הבוטנאי והבריולוג (חוקר הטחבים) פליישר (Richard Paul Max Fleischer,1861-1930)והשען והבריולוג החובב לוסקה (Leopold Loeske, 1865-1935). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1812 על-ידי הבריולוג השוויצרי-גרמני ברידל-ברידרי (Samuel Elisée Bridel-Brideri, 1761-1828), ששייכו למין Hypnum.
שמו המדעי של הסוג, Scorpiurium, מלטינית: "זנב-עקרב" וכן שם המין המדעי, circinatum, מלטינית: "עגול", "מסולסל", מאזכר את צורת הענפים היבשים, הכפופים כזנב-עקרב. חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979), טבע את שם הסוג העברי, "עקרבית". שמו העברי של המין, המאזכר את ענפי הטחב הקשתיים, בהתאמה לשם המדעי, אינו רשמי.
בסוג עקרבית 4 מינים, 3 מהם גדלים בישראל.

כתב: דרור מלמד