אלשן אבן-הגיר

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים" 

אלשן אבן-הגיר הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, יוצר כריות צפופות ודחוסות. הגמטופיט קטנטן, גובהו 4-1.5 מ"מ, ירוק-בהיר. העלים צפופים, קטנים, אורכם פחות ממילימטר אחד, מפותלים קמעא כשהם יבשים וכשהם לחים הם מתפשקים. הטרפים לשוניים, קצותיהם מעוגלים, או קהים, עורק האמצע מתמשך כמעט עד לקצה. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית-סגלגלה, זקופה, לעתים נוטה מעט, חומה, נפתחת במכסה (operculum) דמוי-מקור ארוך, לעתים אלכסוני וכך מתאפשר שחרור הנבגים. פי-מנבג (peristome), על טבעות השיניים שבו, חסר בסוג זה ותכונה זו היא שהקנתה לסוג את שמו, Gymnostomum, מיוונית: gymnos - "עירום",  stoma- "פה", לאמור: "פה-עירום". השם העברי, אלשן, חודש בהתאמה, על-ידי חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979). באויר לח טופחות דפנות קופסית-המנבג וכך חוסמות את פתח הקופסית ומונעות את פיזור הנבגים. הקופסית נישאת על זיף (seta) ארוך, צהבהב. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית-מקור ארוך, חלקה, כבונה (cucullate) -  נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד טרם נשירתה.
אלשן אבן-הגיר צומח משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל), מנבגים ניתן למצוא בסוף חורף (פברואר-מרץ). כפי ששם המין מרמז (השם המדעי, calcareum - מלטינית: "של אבן-גיר". השם העברי אינו רשמי), בית גידולו קרקעות סידניות וסלעי אבן-גיר, במקומות לחים ומוצלים, לעתים-קרובות במערות. הוא נפוץ בישראל, בכל גלילות הארץ מדרום הנגב ועד לגולן. זהו המין הנפוץ ביותר משאר מיני הסוג אלשן בישראל. תפוצתו העולמית קוסמופוליטית.
אלשן אבן-הגיר תואר בשנת 1823, על-ידי צמד חוקרים גרמנים - המדען הפורה, הרופא, הזואולוג, הבוטנאי והמומחה לפטריות ניס וון אסנבק (Christian Gottfried Daniel Nees von Esenbeck, 1776-1858) והבוטנאי הורנשוך (Christian Friedrich Hornschuch, 1793-1850).
בסוג אלשן 85 מינים, בישראל נאספו 4 מינים.
כתב: דרור מלמד