צייצת קשקשית

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

צייצת קשקשית היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, ניכר ב"מלעני" עלים ארוכים ומאפירים. הגמטופיט קטן, גובהו עד 6 מ"מ, ירוק-כסוף, בסיסו כהה. העלים רעופים, הדוקים זה על גבי חברו כשהם יבשים וכשהם לחים הם מתפשקים. הטרפים מעט קעורים, ביצניים, קצותיהם מחודדים, שוליהם מעובים  וזגוגיים. עורק האמצע ניכר, מתמשך אל מעבר לקצה העלה לשערה זיפית ("מלען") אפרפרה, ארוכה עד כפליים מאורך הטרף גופו, משוננת בעדינות פה ושם לאורכה. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) גלילית עד מעט ביצנית, בינונית באורכה ביחס לקופסיות של מיני המשפחה, זקופה, חומה-כהה עד ארגמנית-כהה, נפתחת במכסה (operculum) חרוטי אדום, לעתים מלוכסן, באופן המאפשר שחרור הנבגים. בפי-מנבג (peristome), קרום-בסיס (basal membrane) ומעליו טבעת שיניים אחת (haplolepidous), עשוייה 32 שיניים נימיות, מפותלות. הקופסית נישאת על זיף (seta) ארוך, צהוב-כתום. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית-מקור, חלקה, כבונה (cucullate) -  נבקעת בתחתיתה בסדק יחיד טרם נשירתה.
צייצת קשקשית צומחת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל), מנבגים ניתן למצוא בסוף החורף (מרץ). היא גדלה בכריות צפופות בקרקעות סידניות וחוליות ובסדקי סלעים. היא נפוצה בישראל, בכל גלילות הארץ, ממרכז הנגב ועד לגולן. בישראל מוכרים 2 תתי-מינים, הנבדלים במבנה התאים שבשולי העלה, באורך קופסית המנבגים והזיף הנושא אותה ובמידת סלסול שיני פי-המנבג.
מיני הסוג צייצת דומים מאוד למיני הסוג סלולית, אך ה"מלענים" הארוכים משווים לצייצת מראה אפרפר-לבנבן בולט יותר. כמו כן, שיני פי-המנבג בצייצת קצרות יותר. הסימן העיקרי להבדלה בין הסוגים הוא מבנה העלים.
צייצת קשקשית תוארה בשנת 1882, על-ידי הבוטנאי והבריולוג (חוקר הטחבים) האוסטרי, יורצקה (Jakob Juratzka, 1821-1878). למעשה, תואר המין לראשונה בשנת 1804, על-ידי הבוטנאי האיטלקי, ויויאני (Domenico Viviani, 1772- 1840), ששייכו למיו זקנית (Barbula).
שמו המדעי של הסוג, Crossidium, מיוונית: krossos - "ציצית", idion - מילת הקטנה, לאמור "ציצית קטנה", מאזכר מבנה תאי, דמוי ציצה של קורים תאיים, מכילי כלורופיל, הנראים מיקרוסקופית בחתך רוחב בשערת קצה-העלה (ה"מלען"), מעל הסיב המרכזי העובר לאורך השערה. ציצית תאים זו ערוכה בוריאציות שונות בשערות קצות העלים של כל מיני הסוג. השם העברי, צייצת, חודש בהתאמה, על-ידי חלוץ חקר טחבי ישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979). שמו המדעי של המין, squamiferum, מלטינית: "נושא קשקשים", "קשקשי", הקשרו אינו ברור. השם העברי, תרגום השם המדעי, אינו רשמי.
בסוג צייצת 6 מינים, בישראל נאספו 3 מינים.

כתב: דרור מלמד