דושנית אשונה

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"
דושנית אשונה היא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae. זהו טחב קטן, גובהו עד 1.5 ס"מ, יוצר כריות צפופות צהבהבות-ירוקות, משחימות-משחירות, גדל לעתים-קרובות בצוותא עם מיני טחבים אחרים. העלים היבשים הדוקים לגבעול ומסולסלים מעט, בהירטבם הם נפרשים ומתפשקים. הטרפים קעורים, איזמלניים-מוארכים, מצטררים לקצה מרצעני-ארוך, מעובה. עורק האמצע (costa)  נמשך עד לקצה הטרף, לעתים בולט ממנו מעט. בחיקי העלים העליונים מצויים ניצני ריבוי וגטטיביים (gemmae), כדוריים, זעירים, שניתן להבחין בהם בהגדלה במיקרוסקופ. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על פרטים נפרדים (מערך מעין "דו-ביתי" כזה בטחבים נקרא: dioicous). המנבג סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה וכך מתאפשר שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) ביצנית-גלילית, אדמדמה-חומה, זקופה, לעתים נוטה מעט, נישאת על זיף (seta) זקוף, כתום-אדום. המצנפת (calyptra) קרומית, דמויית מקור. המצנפת היא שארית הפלואידית מרקמת הארכגון, המכילה את תא הביצה, אותה מבקע זיף המנבג הדיפלואידי ונושאה בקצהו, תוך התפתחותו, עד לנשירתה. עם ההבשלה, נבקעת המצנפת בבסיסה, בסדק אחד (מצנפת "כבונה", cucullate), נושרת וחושפת מכסה מנבג (operculum) דמוי-מקור, לעתים כפוף, הנפתח ונושר לפני שחרור הנבגים. אלה מופצים דרך פי-מנבג (peristome) שבו 16 שיניים, מפוצלות עד לבסיסן ל-32 מקטעים נימיים, קצרים, ישרים.

תקופת צמיחתה של דושנית אשונה נמשכת מהסתיו (נובמבר) ועד לאביב (אפריל), המנבגים מופיעים בחורף.
דושנית אשונה נפוצה בישראל. היא מצויה בכל גלילות הארץ, למעט בדרום הנגב והערבה. בית גידולה כיסי קרקע על סלעים, בקרקעות גירניות ועל כתלי אבן. תפוצתה העולמית רחבה ומשתרעת בצפון אפריקה, אגן הים-התיכון, אירופה, אסיה, אמריקה ואנטארקטיקה.

דושנית אשונה היא מין רב-צורות ומוכרים זנים שונים, הנבדלים בעיקר בצורת העלים ובמספר שכבות התאים שבטרף.היא דומה מאוד לקרובתה, דושנית מדומה (D. fallax), הגדלה בבתי-גידול דומים, ונבדלת ממנה בתכונות מיקרוסקופיות, בהן היעדר ניצני ריבוי בחיקי העלים ומבנה תאי העלים.

השיוך הטקסונומי של רבים ממיני הסוג נתון במחלוקת לאורך השנים והוא עובר מן הסוג זקנית (Barbula) לסוג דושנית. זקנית אשונה תוארה בשנת 1864, על-ידי הרוקח והבריולוג הבריטי מיטן (William Mitten, 1819-1906), הנחשב לחוקר הטחבים המוביל של המאה ה-19 [שם המין המלא נכתב: Barbule rigidula (Hedw.) Mitt.]. חמש שנים מאוחר יותר, בשנת 1869, תיאר את המין, תחת אותו שם, חוקר הטחבים והשרכים הגרמני מילדה (Carl August Julius Milde, 1824-1871) וכך הובא ב"פלורה פלסטינה" [שם המין המלא נכתב: Barbula rigidula (Hedw.) Milde], אולם כיום שם זה נחשב כבלתי-חוקי, משום שהוא זהה לשם שנתן מיטן מוקדם יותר.

כיום, משוייך המין על-ידי חוקרים רבים לסוג דושנית (Didymodon), הקרוב לסוג זקנית. המין דושנית אשונה (D. rigidulus) תואר על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב ל"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). שמו המדעי של הסוג, Didymon, מיוונית: didymos - "כפול", "תאומים", odon - "שן", לאמור: "שן-כפולה", מאזכר את שיני פי-המנבג המחולקות לכל אורכן. את שמו העברי של הסוג, "דושנית", חידש פליקס בילבסקי (1902-1979), חלוץ חקר טחבי ישראל. בפלורות השונות Barbula rigidula ו-Didymodon rigidulus הם שמות נרדפים לאותו מין ובדרך כלל השם המוביל הוא תחת הסוג Didymodon, לפיכך בחרנו בשיוך זה.

שם המין, rigidulus / rigidulua - מלטינית "מעט קשיח/ה", " אשונ/ה למדי", על שום מראה הגמטופיט. שם המין העברי, תרגום השם המדעי, אינו רשמי.
בסוג זקנית יותר מ-450 מינים. בישראל גדלים 13 מיני זקנית ועל פי ה"פלורה פלסטינה" ל-7 מהם שמות נרדפים בסוג דושנית. בסוג דושנית מוסכמים כיום יותר מ-250 מינים, שאינם משוייכים לסוג זקנית.
כתב: דרור מלמד