שברק ססגוני

שברק ססגוני הוא צמח עשבוני חד-שנתי קטן ונמוך, גובהו 15-3  ס"מ, שרוע עד זקוף, עטוי שערות בלוטיות דביקות ושערות מפושקות. הגבעולים מסתעפים לענפים קצרים. שברק ססגוני ניכר בעליו הפשוטים, בעלי-עלעל יחיד, ייחודיים בסוג שברק, שלרוב מיניו המקומיים עלים תלתניים (למעט שברק משובל, השונה בסימנים רבים). לעתים רחוקות העלים התחתונים בכל זאת תלתניים. העלעלים דמויי-ביצה הפוכה, מקופלים מעט לאורכם, לעתים קטומים בקצותיהם, שפתם משוננת חדות כמשור, קירחים עד שעירים מעט, עורקיהם בולטים לעין, עולים מציר העלעל אלכסונית אל שפתו. עלי-הלוואי ביצניים, משוננים באופן דומה לעלעל, מעורים כמעט לכל אורכם בפטוטרת קצרה, עליה נישא העלעל. 

התפרחות דמויות אשכולות מעוטי-פרחים בקצות הגבעולים. הפרחים נישאים יחידים על עוקצים שעירים קצרצרים. שיני הגביע איזמלניות-מחודדות, שעירות. הכותרת פרפרנית, ארוכה כפליים מהגביע, צהבהבה-חיוורת עד צהובה כהה, נעשית כתומה עם התייבשותה. המפרש מעורק עדינות, מעט שעיר בגבו. הפרי תרמיל ביצני-מוארך בולט מהגביע, מעט שעיר, בקצהו מקור קצר, מכיל 13-7 זרעים כדוריים-כלייתיים, חומים, חלקים.

שברק ססגוני פורח באביב. הוא גדל בחולות מישור החוף, סמוך לחוף הים. תפוצתו העולמית משתרעת באגן הים התיכון ובצפון אפריקה.

שברק ססגוני נחשב בעבר כמצוי בחופי ישראל וכך תואר בפלורה פלסטינה ובמגדירי הצמחים. במחצית השנייה של המאה הקודמת נעלם ונדמה היה כי נכחד מארצנו. למרבה השמחה, באביב 2017 איתר ד"ר עוז גולן אוכלוסיה בת מאות רבות של פרטים בשיא פריחתה באזור חוף הכרמל, עשרות מטרים בודדים מקו המים. הפרחים הצהובים, הגדולים ביחס לכלל גוף הצמח, ניכרים היטב ובולטים בצמחים הקטנים הזרועים בקרקע החולית ומשנתגלתה האוכלוסייה ניתן היה להתרשם משפע הכתמים הצהובים החינניים שעל החוף. בשל נדירותו ופגיעותו הרבה עקב הרס בתי הגידול שלו על ידי מתרחצים ורכבי שטח, שברק ססגוני נחשב צמח אדום, הנמצא בסכנת הכחדה חמורה.

שברק ססגוני תואר בשנת 1753 ע"י הטקסונום לינאוס (Carulus Linnaeus, 1707-1778).

שם הסוג המדעי, Ononis, ניתן לו ע"י חוקר הטבע והבוטנאי הרומי  דיוסקורידס (Pedanius Dioscorides), בן המאה הראשונה לספירה, שספרו בן חמשת הכרכים "על חומרי רפואה" (De Materia Medica) נחשב במשך מאות שנים כספר יסוד בתחום צמחי הרפואה. לא ברור מדוע קרא כך לצמח, אך משערים כי השם קשור במילה "חמור" (ביוונית: Onos) ויתכן כי חלק ממיני הסוג (אולי שברק קוצני) נאכלים ע"י חמורים. 

שם הסוג העברי עבר גלגולים שונים במשך השנים. בספרו "שמות צמחי ארץ ישראל שנתחדשו או שנתבררו" שראה אור בשנת תרע"ז (1917), הציע אפרים רובינוביץ' (הראובני, בוטנאי וחוקר צמחי ארץ-ישראל, אביו של נגה הראובני מייסד "נאות קדומים") את השם מתקופת המשנה והתלמוד "סִיאה" (משנה, מעשרות, פרק ג', משנה ט'). במילון "ילקוט צמחים" שיצא לאור על ידי ועד הלשון העברית בשנת תר"ץ (1930), בעריכת פ. אוירבך ומ. אזרחי (קרישבסקי), מובא השם "שַׁיִת" כשמו העברי של הסוג. השם "שברק" מופיע לראשונה ב"מילון לצמחי ארץ ישראל" של ועד הלשון העברית, שיצא  בשנת  תש"ו  (1946) והוא נגזר משמו  הערבי של הצמח – "שבּרק". 

שם המין המדעי, variegata, מלטינית: מגוון, ססגוני, כשמו העברי, ניתן לצמחים שצבעי פרחיהם משתנים, במקרה זה – מהבהיר לכהה.

השם שַׁבְרָק סַסְגּוֹנִי נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).

בסוג שברק כ-70 מינים מוסכמים. בישראל נאספו 15 מינים, מהם 3 נדירים.

כתב: דרור מלמד