מיקרובריום שטארק

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

הסוג מיקרובריום כולל מינים אחדים ששויכו בעבר לסוג פוטיה. הטקסונומיה של הסוגים מיקרובריום ופוטיה מורכבת ודינמית וחדשות לבקרים מועברים מינים מסוג אחד למשנהו. בפלורה פלסטינה מתוארים 7 מיני פוטיה מקומיים. המין פוטיה שטארק ((Pottia starckeana הועבר למין מיקרובריום (Microbryum starckeanum) והוא כולל לפי טקסונומיה זו גם את המין Pottia mutica, שעל פי הרשימות הטקסונומיות המובילות נחשב כיום כזן של מיקרובריום שטארק (Microbryum starkeanum var. brachyodus). מין אחר, דומה מאוד, הגדל בישראל הוא מיקרובריום דבאל והוא כולל כיום את המינים Pottia davalliana ו- Pottia commutatta, שתוארו בפלורה פלסטינה כמינים נפרדים. הגדרת המינים ותתי המינים נעשית על-פי גרגרי האבקה בעזרת מיקרוסקופ אלקטרוני. ישנם הבדלים קלים במבנה פי-המנבג (peristome) ובהגדלה ניתן לזהות מיקרובריום שטארק על פי שיני פי-המנבג הניכרות. מיני פוטיה אחרים הגדלים בישראל ואשר הוזכרו בפלורה, משוייכים כיום לסוג סלולית ((Tortula ורק מין אחד ממיני הפוטיה המפורטים בפלורה פלסטינה (P. recta) מוסכם כיום כשייך לסוג פוטיה. האחרון הוא מין קליסטוקארפי (cleistocarpous), שבו המנבג קורס ולא נפתח באופן סדיר, בעוד ששאר המינים הם סטגוקרפיים (stegocarpous), בהם מכסה (operculum) הנפתח ומאפשר את שחרור הנבגים.

מיקרובריום שטארק הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת Pottiaceae, ניכר במנבגים חומים זעירים, יוצר גושים צפופים. הגמטופיט קטנטן, בצבע ירוק-זית. העלים מפותלים קמעא כשהם יבשים וכשהם לחים הם זקופים-מתפשקים. הטרפים ביצניים-איזמלניים, מצטררים בחוזקה לקראת קצותיהם. עורק האמצע מתמשך אל מעבר לקצה הטרף ומסתיים כחוד ניכר, שצבעו הופך חום. 

אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) ביצנית-גלילית, רחבה וקצרה, זקופה, חומה, רוחבה המירבי באמצעה והיא מוצרת בפיה. הקופסית נפתחת במכסה (operculum) חרוטי וכך מתאפשר שחרור הנבגים. פי-המנבג (peristome) מפותח, עשוי טבעת שיניים אחת (haplolepidous) - בה ערוכות 16 שיניים קצרות, רחבות, עשויות עד 4 פרקים, זקופות וניכרות. בעזרת זכוכית מגדלת ניתן להבחין בשיניים אלו וזה סימן שדה חשוב להבדיל את מיקרובריום שטארק מהמין הדומה מאוד מיקרובריום דבאל, שהינו חסר פי-מנבג, או ששיני פי-המנבג שלו קצרצרות וניכרות בקושי. הקופסית נישאת על זיף (seta) צהוב. המצנפת (calyptra) קרומית חרוטית, מגובששת, נבקעת בתחתיתה טרם נשירתה.
מיקרובריום שטארק צומח משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל) ובחודש פברואר ניתן למצוא מושבות עתירות מנבגים. בית גידולו קרקעות חשופות. הוא נפוץ בישראל מצפון הנגב ועד לגולן. תפוצתו העולמית קוסמופוליטית.
מיקרובריום שטארק תואר בשנת 1993 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים)  האמריקני זנדר (Richard Henry Zander, 1941). למעשה תואר המין לראשונה בשנת 1801 על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (הבריולוגיה)" והיה הראשון להבחין באברי המין הזכריים (אנתרידיה) והנקביים (ארכגוניה) שלהם ולתאר את מחזור חייהם. תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). הדוויג שייך את המין לסוג וויסיה (Weissia starckeana) וקרא אותו לכבודו של הבריולוג (חוקר הטחבים) הגרמני שטארק (Johann Christian Starcke, 1744-1808).
שם הסוג, Microbryum, מיוונית: micros - "קטן", Bryon - "אצה", טחב", לאמור: "טחב קטן", על שום מיני הסוג הקטנטנים.
בסוג מיקרובריום יותר מ-15 מינים. הסוג אינו כלול בפלורה פלסטינה ובדרך כלל מצויין הסוג מיקרובריום כשם נרדף למינים אחדים הגדלים בישראל. לפי הרשימות המעודכנות, בנוסף למיקרובריום דבאל ולמיקרובריום שטארק, בישראל גדלים גם המינים M. curvicolle, M. floerkeanum, אשר שוייכו בפלורה פלסטינה לסוג ברקית (Phascum).

כתב: דרור מלמד