פיסידנס ירקרק

להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

פיסידנס ירקרק שייך לקבוצת מינים המכונה Fissidens bryoides complex, שהטקסונומיה שלה מורכבת ושנויה במחלוקת ומיניה רבי צורות וקשים מאוד להגדרה מבדלת. בפלורה פלסטינה הוא מופיע כמין עצמאי, F. viridulus (מכאן שם המין העברי, שאינו רשמי - תרגום השם המדעי-לטיני) ואיתו בתת-קבוצה (F. bryoides subcomplex) עוד 4 מינים מקומיים, כולל פיסידנס שחוח (F. incurvus), הנחשב גם כיום כמין נפרד. מחברות הפלורה פלסטינה, ד"ר אילנה הרנשטט ופרופ' קלרה חן, עמדו על כך וציינו כי תיארו את המינים בנפרד, כדי לעמוד על מגוון השונות במופעים המקומיים, מבלי לקבוע מסמרות כי מדובר במינים עצמאיים. ברשימות הטקסונומיות המובילות, F. viridulus הוא שם נרדף ל-F. bryoides ולפיכך יתוארו כאן כמכלול שני מינים אלה, תחת שם המין המדעי העדכני. מבין המינים המופיעים בפלורה פלסטינה כלול במין המאוחד גם המין F. pusillus.

פיסידנס ירקרק הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט ולא בצידיהם), ממשפחת Fissidentaceae.  הסוג ניכר בסידור העלים לאורך הגבעול - הם ערוכים מסורגים בשני טורים, במישור אחד, מערך המעניק להם מראה "דו-מימדי-שטוח". הצמחים קטנים מאוד, צבעם ירוק חי. הגבעולים שרועים עד זקופים, על-פי רוב אינם מסתעפים, נושאים 8-2 זוגות עלים, לעתים בצמחים עקרים שבהם לא מתפתחים מנבגים מספר זוגות העלים גדול יותר. לטרפים מבנה ייחודי - בסיסם חובק את הגבעול ומכופל ככריכת ספר (רקמה זו מכונה "רקמת הנדן", vaginant lamina) שבתוכה נתונה שאר רקמת הטרף ("רקמה גחונית", ventral lamina). לפיכך, בסיס הטרפים, במחצית הטרף שמן העורק המרכזי לכיוון הגבעול, עשוי למעשה משתי שכבות תאים ונראה בהגדלה תחת שולחן אור מעט כהה יותר ופחות חדיר לאור ואילו מחצית הטרף שמן העורק החוצה וכן קצה הטרף, העשויים שכבת תאים אחת, הינם חדירים יותר לאור ונראים בהירים. הטרף לשוני-איזמלני. במופעים אחדים קצהו מצטרר בבת-אחת לכדי חוד קצר וחסון ועורק האמצע נמשך לכל אורך הטרף, לעתים בולט ממנו מעט. במופעים אחרים, קצה הטרף מצטרר בהדרגה לכדי חוד ועורק האמצע אינו מגיע לקצה הטרף. אברי המין, הארכוגניה הנקביות והאנתרידיה הזכריים, ערוכים בצברים נפרדים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous), אולם קיימים מופעים בהם ישנם צמחים זכריים וצמחים נקביים נפרדים, באופן מעין "דו-ביתי" (dioicous). אברי המין הזכריים ערוכים בחיקי העלים, או בראש הגבעולים. המנבג (ספורופיט) סטגוקרפי (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), נפתח במכסה לשם שחרור הנבגים. קופסית המנבג (capsule) נישאת על זיף (seta) זקוף, מאדים. הקופסית סגלגלה-מוארכת, סימטרית, זקופה, לעתים נוטה מעט, אולם אינה כפופה כמו בפיסידנס שחוח. אכן, המנבג הזקוף הוא סימן שדה נוח להבדלה בין פיסידנס שחוח לפיסידנס ירקרק. מכסה המנבג (operculum) דמוי-מקור חרוטי, אורכו עד כדי מחצית הקופסית. בפי-המנבג (peristome) טבעת אחת (haplolepidous) בת 16 שיניים  אדומות, כל אחת מחולקת עד מתחת לאמצעה, מכאן שם הסוג (מלטינית: fissus  - "סדק", "חריץ"; dens - "שן", לאמור: שיניים סדוקות").

כרוב הטחבים בישראל, תקופת צמיחתו של פיסידנס ירקרק קצרה ומתמשכת משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים בשלים ניתן למצוא בסוף החורף ובתחילת האביב (בחודשים פברואר-מרץ).

פיסידנס ירקרק גדל בגושים או כתמים קטנים, לעתים מעורב עם מיני טחבים אחרים. הוא מצוי למדי בישראל, מצפון הנגב ועד לחרמון. למעשה, זהו מין הפיסידנס השכיח ביותר בארץ. בית גידולו קרקעות סידניות עשירות בחרסית, בסדקי סלעים או בבסיסם. תפוצתו העולמית כמעט קוסמופוליטית.

המין פיסידנס ירקרק תואר על-ידי הרופא והבוטנאי הגרמני הדוויג (Johann Hedwig, 1730-1799), הנחשב כ"אבי חקר הטחבים (בריולוגיה)". תיאור המין, יחד עם תיאוריהם של כמעט כל מיני הטחבים שהיו ידועים בזמנו, ראה אור לאחר מותו, בשנת 1801, בספרו הבסיסי Species Muscorum Frondosorum (בלטינית: "מיני טחבי העלים"). שמו המדעי של המין, bryoides, מלטינית: "דמוי-טחובית", מאזכר את צורת המנבגים הזקופים, המזכירים את מנבגיהם של חלק ממיני הטחובית (Bryum). כאמור, בחרנו להשתמש כשם המין העברי בשם "ירקרק" כשמו של אחד המינים (F. viridulus) שאוחדו למין המתואר כאן. המין F. viridulus תואר בשנת 1812 על-ידי חוקר הטבע השבדי וולנברג [Georg (Göran) Wahlenberg, 1780-1851].

בסוג פיסידנס כ-730 מינים. בישראל נאספו 10 מינים (כמה מהם אוחדו ברשימות העדכניות), רובם נדירים.

כתב: דרור מלמד