מלחית הירדן

הפרחים דו-מיניים, יושבים יחידים, חסרי-עוקצים, מסורגים לאורך הענפים, כמעט מבסיסם, בחיק חפים קטנים, ביצניים-משולשים, קעורים. בבסיס הפרח 2 חפיות עגלגלות, הדומות מאוד לחפים. החפים והחפיות קפוצים-הדוקים ויוצרים מעין כדורים בהם יושב הפרח, כך שכל ענף נראה כאילו הוא נושא חרוזים מסורגים, השזורים על הענף במרווחים פחות או יותר שווים - סימן היכר בולט למין. שלא כמו במיני מלחית דומים, החפים והחפיות אינם נושרים לאחר הפצת הפירות והם נותרים כקעריות, הניכרות לאורך הענפים - תכונה זו מהווה סימן זיהוי נוסף. העטיף פשוט, בן-5 אונות ביצניות. בפרחים 5 אבקנים שמאבקיהם הצהובים דמויי-לב הפוך. השחלה עלית, ממנה עולה עמוד עלי יחיד, קצר ועבה, בראשו צלקת דו-אונתית. עם ההפריה מפתח העטיף כנפיים ביצניות-עגלגלות, קרומיות, ורודות, כתומות או בגוון סגול בהיר, מפורדות, אופייניות לסוג. הפרי שקיק יבש, מעורה בעטיף ובו זרע יחיד.
מלחית הירדן משגשגת ופורחת בחודשי הקיץ. היא גדלה בקרקעות מלוחות ומופרעות במדבריות ובערבות. היא מצויה בבקעת הירדן ומצפון לים המלח. תפוצתה העולמית מוגבלת לאזור הבקע הסורי-אפריקני בישראל, ירדן וסוריה.
מלחית הירדן תוארה על-ידי ע"י פרופ' אלכסנדר איג (1894-1938), מחלוצי חוקרי הצמחים בארץ ישראל, ראש המחלקה לבוטניקה באוניברסיטה העברית בירושלים ומייסד הגן הבוטני בהר הצופים. תיאורה התפרסם באופן רשמי רק לאחר פטירתו, בשנת 1945.
שמו המדעי של הסוג, Salsola, מלטינית: sal - "מלח", salsus - "מלוח", מאזכר ככל הנראה את טעמם המלוח של אחדים ממיני הסוג וכן את בתי הגידול של רבים מן המינים, בקרקעות מלוחות וחופים. שמו המדעי של המין, jordanicola, מלטינית: "מן הירדן", כמו גם השם העברי - על שום מקום מציאתה לראשונה בעמק הירדן התחתון.
שם הסוג העברי, מלחית, נזכר לראשונה במגדיר הצמחים העברי הראשון, ה"מגדיר לצמחי ארץ-ישראל", מאת א. איג, מ. זהרי ונ. פינברון, שראה אור בשנת תרצ"א (1931). שם המין מלחית הירדן, הובא לראשונה במהדורה השניה למגדיר זה, שראתה אור בשנת תשי"ג (1953). השם מִלְחִית הַיַּרְדֵּן נכלל ברשימת שמות צמחי ארץ ישראל, שאושרה במליאת האקדמיה ללשון העברית בשנת תשס"ג (2003).
בסוג מלחית 90 מינים, בישראל נאספו 14 מינים.
 כתב: דרור מלמד