חבליל קמור

 להבנת מושגי היסוד בטחבים ומחזור חייהם מומלץ לקרוא את ה"מבוא לסיסטמטיקה של טחבים"

חבליל קמור הוא טחב-עלים אקרוקרפי (acrocarpous, טחב זקוף, שבו מתפתחים המנבגים בקצה גבעולי הגמטופיט), המשתייך למשפחת החבליליים (Funariaceae). הגמטופיט בינוני בגודלו, ירוק חיוור עד ירוק-צהבהב, גדל בצברים קטנים. העלים התחתונים מפושקים והעליונים נוטים מעלה. הטרפים דמויי-ביצה הפוכה, קהים ומצטררים בקצותיהם בבת-אחת לחוד קצר, שוליהם תמימים. אורך עורק האמצע משתנה ועשוי להסתיים באופן ניכר לפני קצה העלה, או ממש בקצהו. אברי המין, הארכוגניה הנקביים והאנתרידיה הזכריים, ערוכים על אותו פרט, באופן מעין "חד-ביתי" (autoicous). המנבגים סטגוקרפיים (stegocarpous, מיוונית: stego  - "גג", "מכסה", carpos - "פרי"), עשויים קופסית (capsule) אגסית, נטויה עד כמעט אופקית, לא סימטרית. הקופסית נפתחת במכסה (operculum) כמעט שטוח עד קמור, שוליו אדמדמים. צורת המכסה הקמור, השונה משאר מיני הסוג שבהם המכסה פטמתי, היא שהקנתה למין את שמו (שאינו רשמי והוא תרגומו של השם המדעי, convexa, מלטינית: "קעורה", שכן שם הסוג הלטיני,  Funaria, הוא בלשון נקבה) ומהווה סימן חשוב להגדרת המין (יש להיעזר בזכוכית מגדלת לשם כך). עם ההבשלה והתייבשות הקופסית, היא מאדימה וצווארה נחרש תלמים. פי-המנבג (peristome) מפותח, ממוקם מעט מתחת לפתח הקופסית, כפול-טבעות שיניים (diplolepidous) - בטבעת החיצונית (exostome) ערוכות 16 שיניים הניכרות בהגדלה ובטבעת הפנימית (endostome) 16 שיניים קצרות, הערוכות בין שיני האקזוסטום, ללא ממברנת בסיס (basal membrane), המצויה בסוגי טחבים אחדים. הקופסית נישאת על זיף (seta) זקוף, צהוב-אדמדם. המצנפת (calyptra) דמויית-מקור ארוך, נפוחה בבסיסה, הנבקע בחתך יחיד טרם נשירתה (מצנפת "כבונה", cucullate).
חבליל קמור צומח משלהי הסתיו (נובמבר) ועד לאביב (מרץ-אפריל). מנבגים ניתן למצוא בחודשים פברואר-מרץ. בית גידולו בסדקי סלעי-גיר ובזלת ועל קרקעות שונות. הוא נפוץ בישראל מהשפלה ומדבר יהודה ועד לגולן. תפוצתו העולמית כמעט קוסמופוליטית.
חבליל קמור, חבליל יפהפה וחבליל מולנברג הם מינים קרובים מאוד שיש הרואים בהם מין אחד והם נבדלים זה מזה בצורת מכסה המנבג וצורת העלים (בחבליל מולנברג הם משוננים בשינון עדין).
חבליל קמור תואר בשנת 1847 על-ידי הבריולוג (חוקר הטחבים) הבריטי ספרוס (Richard Spruce, 1817-1893). שם הסוג, Funaria, מלטינית: funis - "טבור", aris - "דמוי", לאמור: "דמוי חבל-טבור", מאזכר את הזיף העדין המסתלסל ונשזר במין הנפוץ חבליל מצוי (Funaria hygrometrica). את שם הסוג העברי, חבליל, טבע חלוץ חקר הטחבים בישראל, פליקס בילבסקי (1902-1979).
בסוג חבליל כ-110 מינים, בישראל גדלים 4 מינים.

כתב: דרור מלמד